האם ניסיתם פעם להתחמק עם שקר לבן, רק כדי לגלות שהצד השני פשוט לא מאמין לכם? או האם הייתם פעם משוכנעים שמישהו לא לגמרי כן איתכם אבל לא הצלחתם להבין למה? זהו כוחה של שפת הגוף. מעבר לתקשורת מילולית, הגוף שלנו הוא דרך נוספת שבה בני אדם מתקשרים זה עם זה.
הסימן הראשון שהזכירה ואן אדוארדס קשור פחות לשפת גוף ויותר לאופן שבו אומרים דברים. מדובר בשימוש בטעות באינטונציית שאלה, כאשר טון הקול עולה לקראת סוף המשפט - כאילו אנחנו שואלים שאלה או מבקשים רשות ממישהו. בניסוי שנערך במעבדה שלה, שבו אנשים שיחקו במשחק של שתי אמיתות ושקר אחד, היא שמה לב שרוב האנשים היו "שואלים" את משפט השקר במקום לומר אותו. לדבריה, "אנשים שאלו את השקר כי הם שאלו 'האם אתה מאמין לזה'". לעומת זאת, אנשים בעלי יכולת גבוהה אינם משתמשים בטעות באינטונציית שאלה, והם יורדים בטון בסוף המשפטים שלהם.
הסימן השני הוא סימן לא מילולי הקשור לחוסר התאמה בין הדיבור לשפת הגוף. ואן אדוארדס מסבירה כי הסימן הבולט ביותר הוא כאשר מישהו אומר "כן" אבל מנענע בראשו לשלילה, או אומר "לא" אך מהנהן בראשו לחיוב. היא מדגישה כי כשאנחנו מסכימים עם מישהו או אומרים את האמת, אנחנו בדרך כלל מסכימים עם עצמנו ומהנהנים בראשנו לחיוב.
הסימן השלישי והאחרון שעליו היא ממליצה לשים לב הוא הבעות פנים לא תואמות, כאשר גועל הוא הדוגמה הבולטת ביותר. ואן אדוארדס מסבירה כי גועל הוא הבעה שאנשים עושים מבלי להבין זאת, כאשר הם לא אוהבים משהו או מריחים משהו רע. בדרך זו הם מקמטים את האף ומבזיקים את החלק הלבן העליון של השיניים. היא מוסיפה כי שקרנים מרגישים לעתים קרובות "מלוכלכים" מעצמם על השקר, ולכן יראו סימני גועל.
למרות זאת, היא מדגישה כי לא כל השיטות הללו יעבדו מול שקרן מנוסה שילמד להימנע מהסימנים הללו. עם זאת, אלה הם דברים מעניינים לשים אליהם לב באינטראקציות היומיומיות.
התרעות פיקוד העורף