סיפור חייה, שאותו היא מספרת ל-DailyStar, מתחיל כאשר נישואיה הסתיימו בזמן שבנה הבכור רק התחיל את לימודיו בבית הספר. דון נאלצה לצאת לעבוד ולמצוא משרות שיאפשרו לילדיה להתלוות אליה. למרות הקשיים, היא הצליחה לטפס במעלה הסולם התאגידי ולהצליח בתחומי המכירות וגיוס העובדים. אך ההצלחה המקצועית באה על חשבון הקשר עם בניה.
"הייתי נלהבת להיות אמא והייתי מאושרת להיות אמא שנשארת בבית איתם כשהם נולדו", היא מספרת. דון גדלה ללא אם משל עצמה, שכן אמה נפטרה כשהייתה רק בת ארבע. "ידעתי שאין תפקיד חשוב יותר בעולם", היא מציינת.
המציאות של גידול שלושה בנים לבדה, ללא תמיכה משפחתית, הובילה אותה להיות אמא ממוקדת מטרה. "עשיתי את מה שצריך היה לעשות יום-יום, אבל לא הייתי קרובה רגשית לבני כפי שהייתי צריכה להיות", היא מודה. "אהבתי אותם בכל ליבי וסיפקתי להם כל מה שיכולתי, אבל הקשר הרגשי שלנו סבל כתוצאה מההתמודדות שלי כאם חד-הורית".
היחסים הורעו במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות של הבנים. דון מודה שהייתה "לגמרי לא מוכנה להיות הורה לבנים מתבגרים". בכל פעם שניסתה לאכוף גבולות, היא נתקלה בהתנגדות.
למרות שדון אינה מאמינה שהייתה אמא מחמירה במיוחד, היא בחרה את המאבקים שלה בקפידה. היא אפשרה לבניה חופש בתחומים מסוימים - הם יכלו ללבוש פיג'מות כשיצאו החוצה לסופר כשהיו קטנים ולצפות בתוכניות טלוויזיה לפי בחירתם. אך עם זאת, היא מביעה חרטה: "לצערי לא אכפתי את החוק שכולם יאכלו ארוחת ערב בשולחן האוכל במטבח - מה שבדיעבד הוביל לפחות קשר רגשי כי מעולם לא דיברנו על היום שלהם".
דון הקפידה שהבנים יתייחסו בכבוד אחד לשני ולמורים שלהם, וכן דרשה מהם לנקות אחריהם ולשמור על חפציהם במקום המיועד. אך הגישה של "אהבה קשוחה" שאימצה, במיוחד בשנות ההתבגרות הסוערות שלהם, עלולה הייתה לגרום, לדעתה, לנזק בלתי הפיך.
כאשר בנה הבכור עזב את הבית, הוא החל להתעלם מהודעותיה ושיחותיה. בתגובה, דון ניתקה זמנית את הטלפון שלו "כדי להבהיר נקודה". בהדרגה, כל אחד מהבנים, עם עזיבתם את הבית, הפחית את התקשורת עמה למינימום - מה שמכונה "קשר מועט". דון לא הבינה שזהו רק שלב אחד לפני ניתוק מוחלט.
המצב החמיר בשנת 2020, כאשר דון סבלה מהתקף של תסמונת טכיקרדיה פוסטורלית (POTS). היא התעלפה ונחבלה בראשה, מה שהוביל לשורה של בעיות בריאותיות כולל PTSD ותסמונת פוסט-זעזוע מוח חמורה וממושכת.
בחודשים שלאחר מכן, היא ניסתה ליצור קשר עם בנה ואשתו באופן חוזר ונשנה, אך פספסה שיחה חשובה שבה הודיעו על מין התינוק הראשון שלהם ביום ההולדת של כלתה. זהו דבר שהיא מצטערת עליו עמוקות.
בשנת 2022, בנה הבכור ביקש ממנה להפסיק ליצור קשר לחלוטין. למרות הודעות רבות שבהן דון ניסתה להסביר את התנהגותה, הוא הודיע לה: "אנחנו הולכים לקחת הפסקה ממך ואם תיצרי קשר בכל דרך שהיא, לא תראי או תשמעי ממני או מהמשפחה שלי לעולם." למרות הבנתה שאין לה ברירה, דון שלחה ספר סיפורים לנכדתה. היא הבינה מאוחר מדי שעברה את הגבול, ופעולה זו הכעיסה גם את בניה האחרים.
באביב 2023, בנה הצעיר ביותר הכריז גם הוא על ניתוק קשר, בטענה שהיא "הייתה מתעללת רגשית בילדותו". הוא הזהיר אותה שאם תיצור איתו קשר בכל דרך שהיא, הוא לא ידבר איתה לעולם בחייו. כך, כל שלושת בניה ניתקו ממנה קשר לחלוטין.
"ניכור מרגיש כאילו מישהו הוציא את הלב שלך מגופך ושם אותו רחוק איפה שאת לא יכולה למצוא אותו", היא מתארת בכאב. "את יודעת שהוא שם אי שם, פועם, חי, אבל את לא יכולה להיות קשורה אליו בשום דרך. יש ריקנות עמוקה אפלה שנשארת בחזה שלך בכל רגע של כל יום".
דון, שכיום אינה עובדת בשל מחלות אוטואימוניות מרובות, מרגישה חרטה עמוקה על סגנון ההורות שלה. "יש לי כל כך הרבה חרטות, אבל אני מצטערת במיוחד על הורות של 'אהבה קשוחה' כשהם היו בשנות העשרה הסוערות שלהם כי זה הדגיש את הניתוק הרגשי שלנו", היא מתוודה. "אהבתי אותם יותר מכל דבר או אדם אחר, אבל הסגנון הזה של התמודדות עם הזמנים הקשים אמר להם בדיוק את ההפך".
כיום, דון מדברת עם אנשים מכל העולם על ניכור הורי. היא מביעה רצון עז לבנות מחדש את היחסים עם בניה, אך אינה יכולה ליזום זאת משום שהם ביקשו ממנה שלא ליצור קשר. היא מכבדת את רצונם ואינה רוצה להמשיך להתעלם מבקשתם.
"אני עכשיו לומדת ליהנות מהבדידות של הקן הריק שלי", היא מסבירה, "אני עובדת על עצמי כדי שאם אחד מבניי אי פעם יפנה אלי שוב, הם יקבלו את הגרסה הטובה ביותר של אמם בתמורה. הם יקבלו את האמא שמעולם לא הייתה להם הזדמנות להכיר - אמא שריפאה את עצמה, שיכולה לתמוך בהם ולהיות המקום הרך שלהם לנחות אם החיים נעשים קשים".
התרעות פיקוד העורף