לאורך ההיסטוריה, מיקומו של ארון הברית היה אחת התעלומות הגדולות. הארון, שעל פי המסורת מכילה את עשרת הדיברות, הייתה נושא לספקולציות רבות במשך שנים. אולם, מסמכי CIA שנחשפו לאחרונה וצפו מחדש בשיח הציבורי טוענים כי הארון המקודש כבר אותר.
על פי התנ"ך, ארון הברית נבנה על ידי בני ישראל זמן קצר לאחר יציאת מצרים, בערך במאה ה-13 לפני הספירה. משה רבינו הניח בתוכו את לוחות הברית עם עשרת הדיברות. על פי ההיסטוריה התנ"כית, ארון קודש זה, המצופה זהב ועשוי מעץ, נבנה בסביבות שנת 1445 לפנה"ס.
היסטוריונים רבים מאמינים כי הארון הוחזק במקור בתוך קודש הקודשים, החדר הפנימי ביותר של בית המקדש העתיק בירושלים. במהלך תקופה זו, רק הכהן הגדול של בני ישראל יכול היה לראותו, וגם לו הותר להתקרב אליו רק ביום הכיפורים, החג הקדוש ביותר ביהדות. הארון נעלם בזמן כיבוש ירושלים על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה.
ה-CIA הפעיל מדיומים אלה למגוון רחב של מבצעים, מאיתור בני ערובה שנחטפו על ידי קבוצות טרור אסלאמיות ועד מעקב אחר מסלולי פושעים נמלטים בארה"ב.
הצופה תיאר "מיכל שיש בתוכו מיכל נוסף", בדיוק כמו ארון הברית על פי התיאורים הקלאסיים. הוא הוסיף כי האובייקט עשוי מעץ, זהב וכסף ומעוטר בדמות מלאך בעל שישה כנפיים (שרף). התיאור התאים באופן מדהים לתיאורים המסורתיים של ארון הברית.
הוא טען כי האובייקט דמוי ארון קבורה נמצא "אי שם במזרח התיכון", באזור שבו אנשים מדברים ערבית. "יעד זה ממוקם אי שם במזרח התיכון כשהשפה המדוברת על ידי אנשים נוכחים נראתה כערבית," כתב המדיום במפורש במסמך.
הוא תיאר את מטרת היעד כמשהו שנועד "לאחד אנשים" וקשור ל"טקס, זיכרון, כבוד, תחייה". הוא הוסיף כי יש באובייקט "היבט של רוחניות, מידע, לקחים וידע היסטורי הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים כעת". - תיאור שיכול להתאים היטב לחפץ בעל משמעות דתית עמוקה כמו ארון הברית.
המדיום הדגיש שהאובייקט מוגן באופן מיוחד: "היעד מוגן על ידי ישויות וניתן לפתוח אותו (כעת) רק על ידי אלה שמורשים לעשות זאת — מיכל זה לא יפתח/לא ניתן לפתיחה עד שהזמן ייחשב נכון". הוא הוסיף אזהרה מטרידה, שכאשר יגיע הזמן המתאים, "מכניקת מערכת הנעילה תימצא כפשוטה למדי", אך כל מי שינסה לפתוח את המיכל בכוח או בחשאי "יושמד על ידי מגיני המיכל באמצעות כוח לא ידוע לנו".
הצופה מרחוק גם תיאר את האנשים בסביבת האובייקט - הם היו "לבושים כמעט כולם בלבן" עם "שיער שחור ועיניים כהות". הוא ציין במיוחד ש"דמות אחת שהתמקדתי בה לבשה שפם". הצופה זיהה גם בניינים סמוכים שדמו למסגדים עם כיפות, רמז נוסף למיקום במזרח התיכון או בצפון אפריקה.
לקראת סוף המסמך, הצופה מרחוק שרטט יצור מכונף מוזר עם זנב, מקור וציפורניים וסימן אותו כ"סרדין" - קרוב לוודאי התכוון ל"שרף", מלאך בעל שישה כנפיים המוזכר בתנ"ך.
בנוסף לציורים, המסמך מכיל גם רשימות של מילים מטרידות שכנראה עלו בתודעתו של המדיום בזמן הצפייה מרחוק. בין המילים הללו: "מוות", "אסור", "מוגן", "מפוחד", "הרוס", "כאב" ו"סבל" - מילים המרמזות על הסכנה וההשלכות הקשות של ניסיון לא מורשה להגיע לארון.
לאורך השנים התפתחו תיאוריות שונות לגבי מיקומו של ארון הברית. אחת התיאוריות המפורסמות ביותר מצביעה על אתיופיה כמקום המסתור האחרון של הארון. למרות שהצופה מרחוק טען שהארון נמצא במזרח התיכון, חשוב לציין שאתיופיה היא בית לאוכלוסייה מוסלמית דוברת ערבית גדולה ולמסגדים רבים, מה שעשוי להתאים לתיאורים שסיפק.
לאחר שגדל, מנליק נסע לירושלים ללמוד עם אביו, המלך שלמה. במהלך שהותו שם, כך על פי האגדה, הוא גנב את ארון הברית והביא אותו לאקסום, אתיופיה. המסורת האתיופית מאמינה בתוקף כי הארון נמצא עד היום בכנסיית גבירתנו מרים מציון.
פארפיט הוסיף כי אולנדורף עצמו התבטא בצורה ברורה שמה שראה "לא היה שונה בשום דרך מארונות רבים שהוא ראה בכנסיות אחרות באתיופיה" וכי "זה לא היה עתיק ובוודאי לא הארון המקורי".
כך או כך, מיקומו האמיתי של ארון הברית נותר תעלומה מרתקת שממשיכה להעסיק חוקרים, ארכיאולוגים, היסטוריונים ומאמינים ברחבי העולם. האם הארון אכן נמצא במקום סודי במזרח התיכון כפי שטען הצופה המרחוק? האם הוא באתיופיה כפי שטוענת המסורת המקומית? או שמא הוא אבד לנצח בערפילי ההיסטוריה? תעלומה זו ממשיכה לרתק ולהזין את הדמיון האנושי, בין אם מדובר באמת היסטורית או באגדה דתית.
התרעות פיקוד העורף