נוף עצום ועתיק, שאיש לא נגע בו במשך יותר מ-34 מיליון שנה, התגלה קבור מתחת ליותר מקילומטר וחצי של קרח במזרח אנטארקטיקה. השטח החבוי נמצא באזור נידח הידוע בשם וילקס לנד, חלק ממזרח אנטארקטיקה. מדובר בשטח בגודל של בלגיה בערך, הממוקם עמוק בפנים היבשת, רחוק מקו החוף.
באמצעות נתוני לוויין ומכ"ם חודר קרח, מדענים גילו שהעולם העתיק הזה, שכעת כולו מתחת לקרח, כלל פעם נהרות, יערות ואולי אפילו עצי דקל. למעשה, אבקת פרחים של עצי דקל נמצאה בעבר לאורך החוף הסמוך של אנטארקטיקה, מה שמהווה עדות מרשימה לסביבה ששגשגה פעם.
החוקרים מעריכים שהנוף הקבור משתרע על פני יותר מ-31,000 קמ"ר, בערך כגודלה של מרילנד. "זה כמו לחשוף קפסולת זמן", אמר הפרופסור לגיאוגרפיה סטיוארט ג'יימיסון, המחבר הראשי של המחקר מאוניברסיטת דורהאם.
לפני עשרות מיליוני שנים, כשהיבשות נסחפו בהדרגה, אנטארקטיקה נסחפה לכיוון הקוטב הדרומי. תנועה זו עזרה ליצור זרם אוקיינוס חזק סביב היבשת, שבידד אותה ממים חמים יותר. באותו זמן, רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה ירדו, מה שקירר את כדור הארץ.
יחד, השינויים האלה גרמו להיווצרות של קרחונים עצומים, שהפכו את אנטארקטיקה למדבר הקפוא שאנחנו מכירים היום. החוקרים אומרים שהאדמה היתה פעם מלאה בנהרות זורמים, מעוצבת כמו העמקים והרכסים שאנחנו רואים במקומות כמו ויילס או סקוטלנד.
"האדמה מתחת למעטה הקרח של מזרח אנטארקטיקה מוכרת פחות מהשטח של הירח", אמר ג'יימיסון. "אנחנו חוקרים חלק קטן מהנוף הזה בפירוט רב יותר כדי לראות מה הוא יכול לספר לנו על התפתחות הנוף ועל התפתחות מעטה הקרח", אמר פרופסור ג'יימיסון.
המחקר חשף רכסים ועמקים שקפאו במקומם במשך מיליוני שנים. המחקר זיהה שלושה גושי אדמה עצומים, כל אחד באורך של בין 120 ל-169 קילומטר ועד 85 קילומטר ברוחב, מופרדים על ידי עמקים ברוחב של עד 40 קילומטר שצוללים לעומק של כמעט 1,200 מטר.
בניגוד לקרחונים רבים שטוחנים את השטח שמתחתיהם, הקרח בחלק הזה של מזרח אנטארקטיקה קר במיוחד ונע לאט, פחות מ-5 מטרים בשנה. התנועה האיטית הזו שימרה את הנוף בפירוט מדהים. מדענים מכנים זאת מעטה קרח "קר בבסיסו", כלומר הקרח קפוא וצמוד לקרקע וגורם לשחיקה מינימלית.
"זה מדהים שהנוף הזה, שהוסתר לעין במשך שנים רבות, יכול לספר לנו כל כך הרבה על ההיסטוריה המוקדמת והארוכה של מעטה הקרח של מזרח אנטארקטיקה", אמר ניל רוס, פרופסור לגיאו-פיזיקה סביבתית באוניברסיטת ניוקאסל ושותף למחקר. "זה גם עוזר לנו להבין איך הוא עלול להתפתח בתגובה לשינוי האקלים העתידי".
החוקרים השתמשו בתמונות לוויין כדי לזהות בליטות עדינות על פני השטח והריצו מודלים ממוחשבים כדי לעקוב אחר איך הנוף השתנה לאורך זמן. אזורים מסוימים של השטח הקבור עלו בעד 500 מטר, נדחפו למעלה לאט על ידי המשקל העצום של הקרח מעליהם.
הנוף המשומר מציע חלון נדיר לעבר העמוק של אנטארקטיקה, הרבה לפני שהקרח כבש את היבשת. "מה שאנחנו מוצאים זה משטח אדמה עתיק שלא נשחק על ידי מעטה הקרח, ובמקום זאת הוא נראה כאילו נוצר על ידי נהרות לפני שהקרח הגיע", אמר פרופסור ג'יימיסון.
אז, האזור כנראה כלל נהרות זורמים ויערות צפופים, ששגשגו באקלים ממוזג. כשיבשת העל העתיקה גונדוואנה החלה להתפרק, גוש האדמה הנע יצר סדקים ובקיעים עמוקים, שכנראה פיצלו את הקרקע הגבוהה לגושים נפרדים לפני שהקרחונים הראשונים הגיעו.
עם הזמן, האקלים התקרר, וקרחונים קטנים נוצרו, חצבו בהדרגה את העמקים עמוק יותר ופיסלו את הנוף לצורות U קלאסיות האופייניות להקרחה הררית. לפני כ-14 מיליון שנה, מעטה הקרח המתרחב של מזרח אנטארקטיקה בלע את האזור בקרח.
אפילו במהלך תקופות חמות מאוחרות יותר, כמו אמצע הפליוקן, לפני כ-3 מיליון שנה, האזור נשאר קפוא. למרות שהקרח שמסביב אולי נמס חלקית במהלך הגלי החום האלה, זה מעולם לא היה מספיק כדי לחשוף את השטח העתיק.
זה מה שהופך את הגילוי הזה לכל כך קריטי היום, כשכדור הארץ מתקרב לרמות פחמן דו-חמצני וטמפרטורות שלא נראו מאז אותם ימים נטולי קרח. אם ההתחממות הגלובלית תמשיך, מדענים מזהירים שחלקים ממעטה הקרח עלולים בסופו של דבר לסגת שוב.