כ-15% מהמטופלים החולים הקשים מדווחים על חוויה של סף המוות - תחושה עוצמתית של יציאה מהגוף, מפגש עם אדם אהוב שנפטר, חזון של אור בהיר, סקירה מהירה של אבני דרך בחייהם, או תחושה עמוקה של שלווה. אבל מה קורה כשחוזרים משם? מחקר חדש מאוניברסיטת וירג'יניה מגלה שהחזרה לחיים יכולה להיות קשה יותר מהמוות עצמו.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Psychology of Consciousness: Theory, Research, and Practice, סקר 167 אנשים שחוו חוויות סף מוות. המשתתפים, שגילאיהם נעו בין 18 ל-82 שנים. כדי להיכלל במחקר, המשתתפים היו צריכים לקבל לפחות 7 נקודות ב-Near-Death Experience Scale - שאלון המודד את עומק ואופי חוויות סף המוות.
הממצא המרכזי מדהים: כמעט 70% מהמשתתפים דיווחו על שינוי דרמטי באמונות הדתיות או הרוחניות שלהם ובפחדיהם מהמוות. למעלה מ-22% דיווחו על פרידות וגירושים בעקבות החוויה, ועוד 22% דיווחו על התדרדרות במערכות היחסים. בנוסף, 30% מהמשתתפים סובלים מבעיות בריאות מתמשכות כתוצאה מהאירוע שהוביל לחוויית הסף מוות.
השינויים האלה אינם מפתיעים כשמבינים מה קורה באמת. החוקרים מתארים את התקופה שלאחר חוויית סף המוות כ-"בעיות כניסה מחדש", מעין הלם תרבותי. אנשים מתארים שחוו שלווה מוחלטת ואהבה ללא תנאי, ואז התעוררו חזרה לפקקי תנועה, לחשבונות שצריך לשלם, ולוויכוחים על דברים שנראים להם פתאום חסרי משמעות לחלוטין.
רבים מתמודדים עם מה שאחד החוקרים כינה "הטריוויאליות הנתפסת של חייהם או הבעיות שעמדו בפניהם לפני החוויה". תחושת האהבה הבלתי מותנית הופכת לניגוד חד לחיים הרגילים.
והנה הדילמה הכפולה: 85% מהמשתתפים אמרו שהרגישו צורך חזק לדבר על החוויה שלהם, אבל 55% אמרו שהם פחדו לעשות זאת. זו מלכודת קשה - לשבת עם החוויה הכי משמעותית בחיים שלך, בזמן שאתה חושש שדיבור עליה יגרור לעג או תווית של "חולה נפש".
"אחרי כמה ניסיונות, בכנות לא הרגשתי שמישהו היה מספיק עמוק כדי להתמודד עם זה", כתב משתתף אחד. "כל התגובות היו מתוך ספר לימוד וחסרות השראה - מאכזב מאוד". משתתף אחר הוסיף: "הרגשתי שהסובבים אותי לא הבינו את גודל מה שעברתי, אז לא חשבתי שלאחרים יהיה אכפת גם כן".
קיימים גם מחסומים נוספים לחיפוש עזרה: פחד להיחשב משוגע, פחד לא להיאמן, תחושה שעזרה לא זמינה, וחוסר יכולת למצוא עזרה מתאימה. משתתף אחד סיפר שכאשר פנה לכנסייה, אמרו לו: "אנחנו לא עוסקים בזה כאן".
ככל שחוויית המוות שלו הייתה עמוקה ואינטנסיבית יותר, כך גדל הסיכוי שהאדם יבקש תמיכה, כנראה בגלל השפעות חזקות יותר. אנשים עם היסטוריה של ייעוץ פסיכולוגי או שימוש בסמים גם הם פנו לעזרה בתדירות גבוהה יותר. בעיות בריאות מתמשכות מהאירוע שהוביל לחוויית הסף מוות גם שיחקו תפקיד. אנשים שדיווחו על ילדות מאושרת היו בעלי סיכוי נמוך יותר להזדקק לתמיכה, אך כאשר הם כן חיפשו אותה - היו בעלי סיכוי גבוה יותר ליהנות ממנה.
אבל הנה העניין המפתיע: אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש דווחו כפחות מועילים מקבוצות עמיתים או ארגונים מיוחדים לחוויות סף מוות. חוסר הכשרה משאיר רבים מהחווים ללא סוג הטיפול שמתאים למה שעברו.
כפי שכתב משתתף אחד: "באמת אין 'טיפולים' או תמיכה אם אנחנו כנים. זה לא כמו תופעות אחרות - התמכרות, התעללות, PTSD - עם אוכלוסיית מטופלים רחבה".
ילדים שחווים חוויות סף מוות נמצאים בסיכון מיוחד - הם לרוב לא יודעים מה הם חווים או לא מסוגלים להבין מה קרה להם, ופוחדים שלא יאמינו להם.
התרעות פיקוד העורף