"למה קעקעתי את שמות האימהות של כל האקסים שלי על הגוף?"

הרעיון לקעקוע נולד בפסטיבל אדינבורו פרינג', שבו השתתפה לראשונה. "אני לא יודעת כמה את מכירה את סצנת הסטנד־אפ", שואלת ריצ'רדסון בת ה־30 את המראיינת. "אני באמת מתחילה להאמין שאלוהים שם את הקומיקאים הגברים על פני האדמה רק כדי להוציא ממני רעיונות".

כך נולד גם אחד מהמופעים שלה בשנת 2023 - ביום האהבה היא קיימה מאה "ספיד דייטים" מקוונים עם מאה אנשים: זרים, חברים ואקסים. כל הדייטים שודרו בלייב, כדי שכולם יוכלו לצפות במבוכה, בפלרטוטים ובשתיקות. כל משתתף קיבל חמש דקות בלבד, אך הארייט עצמה ישבה מול המחשב במשך 16 שעות רצופות.

במהלך הפסטיבל החלה ריצ'רדסון לעסוק ברעיון של הדיכוטומיה התרבותית שמבחינה בין נשים שנתפסות כ"חד־פעמיות" או "קלות להשגה", לבין נשים שיש להעריץ ולכבד. "מה יקרה אם אאחד בין שתי הקטגוריות האלה?" שאלה את עצמה.

בגופה בחרה לייצג את הקבוצה הראשונה - את הדמות הנשית ה"נצרכת". את הקבוצה השנייה ייצגה באמצעות הסמל האולטימטיבי של קדושה והערצה: האם.

כך נולד הפרויקט "Temporary" ("זמני"), שבו קעקעה על גופה את שמותיהן של 14 אימהות של גברים שהייתה איתם - מהחבר הראשון בגיל ההתבגרות ועד הפרידה האחרונה וה"בוגרת" ביותר.

גבר אחד שנעלם לה לפני דייט סיפר מאוחר יותר כי פספס את הפגישה משום שהיה עסוק ביום ההולדת של אביו. בזמן שהפרויקט כבר היה בעיצומו, היא ביקשה להזכיר לעצמה את שמו של האב, ואז, כבדרך אגב, שאלה: "רק להזכיר לי, איך קוראים לאמא שלך?" - ברגע ששמעה את השם, כתבה אותו "בעשר מחברות שונות".

ריצ'רדסון לא סיפרה לאף אחד מהאקסים שלה על הפרויקט. "זה הרגיש כמו לבקש רשות", היא מסבירה. "וזו לא פעולה של שיתוף - זו פעולה של עצמי".

שניים מהמקרים הצריכו חקירה מעמיקה יותר, ולכן שכרה חוקר פרטי שאישר לה כי יעבוד רק באמצעים חוקיים. "זה מידע נגיש, זכות חופשית", היא טוענת. "זה לא פולשני, זה לא לא־אתי. או לפחות, זה לא פחות אתי מלקיים איתי יחסים ואז להיעלם בלי מילה".

עם זאת, עברו שישה חודשים לפני שחשפה את הקעקוע לציבור. "בהתחלה אהבתי את זה שהוא רק שלי", היא אומרת. "אבל בשלב מסוים הבנתי שאני באמת גאה בזה. זה בשבילי. זו הנקודה".

ריצ'רדסון מספרת שקיבלה את הקעקוע דווקא בתקופה של התנזרות מודעת. "כל ההתמכרויות שלי היו בעיות של מידה. אתה לא יכול להפסיק לאכול, אתה רק צריך ללמוד מערכת יחסים בריאה עם זה. אותו דבר עם אנשים".

אחרי שנים של מערכות יחסים פוגעניות עם גברים שהיא מכנה "מתרחקים ודוחים", חיפשה דרך להציב לעצמה גבול אמיתי. "כל פרטנר חדש יצטרך לומר לי את שם אמא שלו מראש, ולשמוע על הקעקוע", היא מסבירה. "אם נחליט לבלות יחד, בבוקר אלך לסטודיו הקרוב ואוסיף את השם".

"זה גבול שאני חייבת לתרגל. הם רואים את מי שאני מהר מאוד - אי אפשר לשכב איתי בלי להכיר אותי. זה דבר נדיר. היו לי מערכות יחסים שלמות עם גברים שמעולם לא הכירו את החלקים שראוי להכיר בי".

לטענות שהיא אנטי־פמיניסטית היא משיבה בפשטות: "אני מרגישה שאני לוקחת את השליטה חזרה. זה היה הבחירה שלי. אין דבר יותר פמיניסטי מאישה שעושה בחירה מודעת על הגוף שלה".

התגובה שהכי הפחידה אותה הייתה של אמא שלה. הוריה תמיד היו שמרנים ונוקשים, והיא מספרת ש"זה טבעי לגמרי" שהם התנגדו לקעקועים. התגובה של האם הייתה ישירה: "את בת 30. זה הגוף שלך. תעשי מה שאת רוצה. רק אל תראי לי את זה, ואל תדברי על זה".