לפחמימות יצא שם בעייתי בשנים האחרונות, אך מומחים לתזונה מדגישים כי ההבדל בין לחם מתועש לבין דגנים מלאים הוא מהותי. דגנים שלמים, העשירים בסיבים תזונתיים וברכיבים חיוניים, נחשבים לחלק בלתי נפרד מתזונה מאוזנת ובריאה. אורז מלא הוא דוגמה מוכרת: זמין, זול יחסית, עשיר בסיבים וחלבון, ונמצא כמעט בכל סופרמרקט. לצדו, הקינואה - שהפכה לטרנד עולמי - היא זרע נטול גלוטן, המוגדר כדגן מלא ומכיל את כל תשע חומצות האמינו החיוניות.
פחות מוכר לציבור הרחב הוא האמרנט - קרוב משפחה של הקינואה, שנחשב בעיני תזונאים לאחד הדגנים הבריאים ביותר. האמרנט עשיר במיוחד בחלבון, נטול גלוטן, והוא אחד הגידולים העתיקים בעולם. תרבויות עתיקות כמו האצטקים והאינקה אף ייחסו לו סגולות מיוחדות.
אז מה הופך פחמימות ל"טובות"?
התשובה, לפי מומחים, טמונה ברמת העיבוד. פחמימות “טובות" הן כאלה שמקורן בדגנים מלאים - דגנים שלא עברו עיבוד תעשייתי שמסיר מהם רכיבים חיוניים. על פי האגודה הבריטית לתזונה, דגן מלא כולל שלושה חלקים:
לעומת זאת, בדגנים מזוקקים נשאר רק האנדוספרם, בעוד שהקליפה והנבט - שבהם מצויים רוב הערכים התזונתיים - מוסרים בתהליך הייצור. מוצרים כאלה מהווים את עיקר מדפי המזון המעובד.
התרעות פיקוד העורף