לצד העייפות הקיצונית החלו להופיע תסמינים נוספים: נשירת שיער משמעותית, חבורות בלתי מוסברות ברגליים ותנודות במשקל. "הייתי מותשת כל הזמן," סיפרה. "העייפות הייתה החלק הכי משתק. זה גרם לי לפקפק בעצמי ולשאול אם אני פשוט עצלנית - או שמשהו באמת לא בסדר". המצב השפיע גם על חייה החברתיים. סלינה מספרת כי התקשתה להיפגש עם חברים ועם בן זוגה, וחששה שיתפסו אותה כלא מעוניינת - אף שלדבריה, לא הייתה לה שליטה על התחושה.
הנקודה שבה הכל השתנה הגיעה באקראי: ערב אחד, במהלך שגרת טיפוח, הבחינה בגוש בצווארה. רופאת המשפחה הפנתה אותה לבדיקת אולטרסאונד, ובה נאמר לה בתחילה כי מדובר בממצא שאינו מדאיג. ימים ספורים לאחר מכן הופנתה לביופסיית מחט דחופה - והתשובה הייתה חד־משמעית: קרצינומה פפילרית של בלוטת התריס, הסוג השכיח ביותר של סרטן בלוטת התריס.
"כשהרופא אמר לי, הרגשתי גל חום, פאניקה. לא הצלחתי לשמוע כמעט כלום," סיפרה. סלינה ביקשה מהרופא להזמין את אמה לחדר, לאחר שהבינה שלא תוכל למסור לה את הבשורה בעצמה. האבחנה ניתנה באוגוסט 2025, שלושה שבועות בלבד לאחר יום הולדתה ה־24. כבר למחרת עברה ניתוח דחוף להסרת הגוש בגודל 3.8 ס"מ. לדבריה, הרופא העריך כי הגידול צמח במשך שלוש עד ארבע שנים מבלי שהתגלו סימנים ברורים.
בהמשך התברר כי הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה. בספטמבר עברה סלינה ניתוח מקיף שכלל כריתה מלאה של בלוטת התריס וניתוח צווארי להסרת תשע בלוטות לימפה נגועות. "הרגע שבו באמת נשברתי היה כשגיליתי שהמחלה התפשטה," סיפרה. "הדמעות הגיעו בעיקר מהמחשבה איך אספר את זה לחברים ולבן הזוג".
למרות חומרת האבחנה, סלינה מתארת תחושת "תסמונת מתחזה של חולי סרטן". "בהתחלה הרגשתי שאני לא אמורה להתלונן, כי יש אנשים שחווים דברים גרועים יותר. אבל הבנתי שבסופו של דבר - סרטן הוא סרטן". כיום, לאחר סיום הניתוחים וההתאוששות, היא מדווחת על שיפור משמעותי וחזרה כמעט מלאה לשגרה. עם זאת, התמונה המלאה תתברר רק בבדיקות המעקב והסריקות המתוכננות לחודשים הקרובים. "פיזית אני מרגישה טוב," אמרה. "אבל עד שאקבל את תוצאות הבדיקות - שום דבר עוד לא באמת נגמר".
התרעות פיקוד העורף