אחרי שלוש שנים שבהן ניסה להבין מה בדיוק מצא, הול החליט לקחת את הסלע למומחים במלבורן. שם, במוזיאון מלבורן, בחנו אותו גיאולוגים ממוזיאוני ויקטוריה - ובישרו לו את החדשות המדהימות: מדובר במטאוריט, ולא סתם אחד, אלא כזה שמוערך בגיל של כ־4.6 מיליארד שנים - כמעט מראשית מערכת השמש.
לדברי המומחים, אחד הסימנים שהדליקו אצלם "נורה" היה המראה החיצוני של האבן: צורה מחורצת־שקועה, כאילו פוסלה מבחוץ. כך נוצרת שכבה חיצונית כשהמטאוריט נשרף חלקית בעת הכניסה לאטמוספרה, והאוויר "מפסל" את פני השטח.
כדי לאמת סופית את זהות הסלע, נדרשו כלים חזקים במיוחד - כולל ניסור בעזרת ציוד קשה במיוחד - שחשפו מבנה פנימי של טיפות מינרלים זעירות שהתקרשו (כונדרולים). בעקבות הבדיקה סווג המטאוריט ככונדריט רגיל מסוג H - אחד הסוגים הנפוצים יחסית בעולם המטאוריטים, אך עדיין נדיר מאוד למצוא כזה בשטח.
המומחים מסבירים שמטאוריטים הם "חלון זמן" נדיר: הם מאפשרים ללמוד על גיל, היווצרות והרכב מערכת השמש - ולעיתים אף מכילים חומרים קדומים במיוחד, כולל "אבק כוכבים" קדום ממערכת השמש עצמה. חלק מהמטאוריטים גם כוללים תרכובות אורגניות בסיסיות, שמעניקות רמזים על אבני הבניין של החיים.
הול עצמו סיכם את הסיפור במשפט פשוט: הסיכוי למצוא דבר כזה הוא כמעט בלתי נתפס. "זה היה מזל נטו," אמר, סיכוי של אחד למיליארד - אולי אפילו יותר".
התרעות פיקוד העורף