את נילי הכרתי שנתיים קודם. אישה כבת ארבעים, נשואה טרייה, שכבר בתחילת הקשר חלחלו בה מחשבות טורדניות לגבי עומר. על פני השטח, יחסים כרגיל, אבל התכונה של עומר להיעלם לה לעיתים תכופות מדי, שיגעה אותה.
השאלות שלה לא החלו מיד, כי האמינה שהוא צריך את המרחב שלו אחרי המירוץ "והשגעת" שלהם להתחתן זמן כל כך קצר אחרי שהכירו. אלא כשזה לא השתפר, התחילה לשאול שאלות ובמקום תשובות קיבלה התקפות. משפטים כמו "את אמא שלי!?", "תני לי קצת פרטיות", "הייתי עונה לך אבל אני לא משתף פעולה עם הפריק-קונטריוליות שלך", ועוד.
זה שיתק אותה. גרם לה להתבונן פנימה. להרהר עד כמה היא באמת הבעיה. עד שהיא סוף סוף התחתנה ומשתוקקת להקים משפחה היא זאת שנהיית חשדנית? או אובססיבית? או כמו שהוא אומר - חולת שליטה. החלק שהכי בלבל אותה, זה שכאשר הוא איתה, הוא מרעיף עליה מלא אהבה. מצד אחד, נורמליזציה בקשר, ומנגד, התקפות כאשר היה נכנסת לו למרחב שהוא קבע. כמה שהיא ניסתה למזער שאלות או הטחות מולו, זה חזר על עצמו כלופ שלא נגמר. זה מה שהביא אותה אלי.
חקירות של חשד קשה לחוות אותן, אבל בדרך כלל קל לפצח אותם מהר. למדתי מנילי את סדר היום שלו, הבנתי את הזמנים העמומים יותר ותכננו מספר ימים של מעקב. אחרי שלושה ימים בלבד הצגתי לה ממצאים. לעומר אין מאהבת. לפחות לא קבועה. מה שכן, הוא מכור להימורים, ועל הדרך גם ביקר נערת ליווי שמקבלת בביתה.
האמנתי שהמחלה הגדולה יותר היא הימורים, ונערת ליווי זו תגובה כאשר נילי "מייבשת" אותו, כנראה שבצדק או סתם לא מסוגלת. כך או כך, אין ספק שזו אמת כואבת. חלק מהכאב זה גם להבין שהמצב הכלכלי שלהם מתדרדר לכדי חובות. עד כמה שקשה היה לנילי באותו רגע, היא ידעה שבחרה בפרטנר לא נכון לחייה. מאותם פערים של לב מול שכל.
מדובר בגירושים פשוטים כי אין רכוש וילדים, אלא שגם זה היה כרוך במאבק. נשארה התחשבנות כספית שנסגרה אחרי ייסורים בהסכם, ויאללה, נילי יצאה לדרך חדשה. ידעתי כמה היא משוועת למשפחה ובטח לילדים, לכן הייתי משוכנע שהיא פונה אלי אחרי שנתיים כדי לבשר לי שהפכה לאמא.
"עוד לא סיימתי עם עומר", הסבירה לי כעת. מסתבר שעל אף הגט, הם נשארו בקשר. קשר מוזר של "און אנד אוף" אבל קשר. זה כולל מפגשים מיניים, הרבה מריבות, כספים שהוא התחייב ולא משלם לה. היא גם נכנסה ממנו להריון, אבל איבדה את העובר בדרך. מה שמבלבל אותה, וכנראה מלחיץ אותה, זה הגיל שלה. היא ניסתה להתקדם הלאה אבל לא הצליחה. היא לא מסוגלת להרגיש את אותו הדבר שהרגישה איתו. היא אפילו מוכנה לשחרר אותו מכל התחייבות אם יתן לה להשתמש בעוברים הקפואים, אלא שכרגיל, לא פשוט איתו.
"במה אני יכול לעזור?" ניסיתי להבין את הפניה שלה אלי. עומר לא עומד בהתחייבות הכספית שלו בהסכם עם כל מיני תירוצים והסברים. בתכל'ס, רצתה לברר אם הטענות שלו נכונות ושבאמת קשה לו לשלם.
אני מודה שיכולתי לברר לה את מה שביקשה, אלא שהרגשתי שאחטא למטרה. במקרים כאלה נכנס צד אחר של התפקיד שלי, והוא לא בא עם כובע של חוקר. "אם היית חייבת לבחור רק דבר אחד, אין את שניהם, לבחור אם לנצח אותו או לנצח את החיים. מה יותר חשוב לך?", שאלתי אותה.
אני יודע שהתשובה ברורה, אלא שלפעמים צריך להגיד אותה בקול רם. התשובה שלה לא הגיעה בקלות כי היא חייבת הייתה לציין כמה היא כועסת עליו, וכמה היא רוצה להתנקם בו. היא מרגישה שהוא לא שילם שום מחיר על הנזק שהוא גרם לה בשנים האחרונות. "וככל שתתעקשי יותר על זה, ככה תתרחקי מהמטרות החשובות שלך" קטעתי את שצף הכאב שלה: "זה פשוט עד כדי כך". סיימנו את השיחה עם הבנה אחת גדולה. כך קיוויתי לפחות.
"נו? מגיע מזל טוב?" אמרתי לה שוב את אותו משפט שנה וחצי מאוחר יותר. אל תשאלו אותי למה לקחתי את הסיכון. זה או סגירת מעגל מטורפת או דריכה גסה על היבלת שלה. "כןןןן" ענתה "יש לי בת". נילי עשתה קאט עם עומר. אין יותר שיחות. בטח לא מפגשים וכשהוא לא משלם את הסכומים שאמור להעביר, עו"ד מטפל בזה בלי שום מעורבות שלה. היא ויתרה על העוברים הקפואים שלו, ובנק הזרע דאג לה לאב אנונימי חלופי. ככה מנצחים חיים.
התרעות פיקוד העורף