אין הרבה מחקר על השאלה מדוע לחלק מהנשים יש חשק מיני גבוה יותר מאחרות, אבל נגוסקי מסבירה שהתגובה המינית היא תוצאה של איזון בין מערכות שמעוררות תשוקה לבין מערכות שבולמות אותה.
החלק הראשון הוא מערכת העוררות המינית - מעין "דוושת גז". זו המערכת שמזהה מידע הקשור למין בסביבה: כל מה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים, נוגעים בו או טועמים. היא מזהה גם תחושות פנימיות בגוף, מחשבות, אמונות ודמיון - כל דבר שהמוח מקודד כקשור למיניות - ושולחת את אות העוררות המוכר לרבים. לצד זה, אומרת נגוסקי, קיימת גם מערכת ה"בלמים", שמזהה את כל הסיבות הטובות לא להיות מגורים דווקא עכשיו.
לכל אדם יש דברים אחרים שמדליקים או מכבים אותו, ויש אנשים ש"דוושת הגז" או ה"בלמים" שלהם רגישים יותר מאשר אצל אחרים. לדבריה, נשים עם בלמים רגישים פחות נוטות לעיתים להתנהגויות בעלות סיכון גבוה יותר - גם כשהן יודעות בשכל שעלולות להיות לכך השלכות לא רצויות.
המחשבות המתמידות של ורוניקה סביב סקס גרמו לה לאורך השנים גם לתחושות של בושה. לדבריה, הדחפים שלה הובילו אותה לא תמיד להקפיד על מין בטוח, וחלק מהבחירות שעשתה פגעו במערכות יחסים. "עשיתי טעויות איומות עם אנשים אחרים ופגעתי באנשים; פגעתי בחברים שלי בגלל דברים שעשיתי", סיפרה.
החשק המיני הגבוה של ורוניקה מוביל גם למצבים מביכים מול זרים. לדבריה, קרה לה שפלטה בדיחה מינית או הערה לא מתאימה דווקא ברגעים שבהם ברור לחלוטין שלא היה לכך מקום - למשל מול אדם ששכרה כדי לבצע עבודות גבס בביתה.
בניגוד לסיפורים המקובלים על מיניות גברית ונשית, מתברר כי במקרים רבים דווקא נשים הן אלה שמעלות את האפשרות למערכות יחסים פתוחות או פוליאמוריות. ורוניקה מספרת כי בתחילת קשרים חדשים עם גברים, הם לרוב מצליחים "לעמוד בקצב", אבל זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן.
לדברי נגוסקי, לדבר על סקס בדרך כלל קשה יותר מאשר לקיים אותו. אבל תקשורת עם בני זוג על רצונות, צרכים ותשוקה היא המפתח להתאמה טובה יותר בין הצדדים. לדבריה, אם בן או בת הזוג פשוט אינם מעוניינים, בשום מצב, בכמות הסקס שהצד השני היה רוצה - עדיין קיימות אפשרויות. השאלה היא אם יש דרכים לא מיניות לענות על חלק מהצרכים של נשים בעלות חשק גבוה.
עבור חלק מהאנשים, סקס הוא דרך עוצמתית ויעילה במיוחד לחוות חיבור, אבל נגוסקי מזכירה שיש דרכים רבות נוספות לחוות קרבה ואינטימיות. במקרה של שרה, למשל, ייתכן שבן זוגה מרגיש לחץ לתפקד או חובה לקיים יחסים לעיתים קרובות - ותחושת לחץ כזו פועלת פעמים רבות כ"בלם" ולא כ"דוושת גז". הסרת הציפייה או הלחץ סביב סקס יכולה, אצל חלק מהאנשים, לאפשר לתשוקה להיבנות מחדש.
למרות הפער בחשק המיני בינה לבין בן זוגה, ולעיתים גם תחושת הדחייה שהיא חווה, שרה מכנה את התשוקה הגבוהה שלה "כוח־על". לדבריה, היא למדה לאהוב את היכולת שלה ליהנות: "הבנתי שאני באמת אוהבת את היכולת שלי לעונג, ולא הייתי מחליפה את זה בשום דבר".
ג'ייד, שביקשה גם היא לשמור על פרטיותה, גילתה את החשק המיני הגבוה שלה רק בשלב מאוחר יחסית בחיים. היא הייתה במערכת יחסים הטרוסקסואלית, עם חיי מין שתיארה כ"בסדר". בהמשך החלה ג'ייד לשאול שאלות על המיניות שלה, ולבסוף עזבה את הנישואים. הפעם הראשונה שבה קיימה יחסים עם אישה הייתה עבורה התעוררות מינית של ממש. "בהתחלה זה היה טוטאלי", סיפרה. "לא ממש הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר".
כשפגשה את מי שלימים הפכה לאשתה, השתיים קיימו יחסים כשבע פעמים ביום. ארבע שנים לאחר מכן, זה קורה בערך פעם ביום ברוב הימים. ג'ייד אומרת שהיא שמחה שהרצונות שלהן תואמים זה לזה. "הייתי מתאכזבת מאוד אם הייתי עם מישהי שלא היה לה חשק מיני כמו שלי", אמרה.
עם זאת, נגוסקי מדגישה שגם כאשר קיימת התאמה מינית בין בני זוג, העניין במין יכול להשתנות לאורך החיים. לדבריה, הכול תלוי בשלב שבו האדם נמצא, במה שקורה בגופו, במערכות היחסים שלו ובמצב החיים הכללי שלו. ורוניקה אומרת כי במשך תקופה ארוכה החשק המיני הגבוה "השתלט על רוב החיים" שלה, אך כיום היא מרגישה איתו נוח יותר ומקבלת החלטות טובות יותר. "היה נחמד אם הייתי יכולה לשלוט בזה יותר", אמרה, "אבל אני לא חושבת שהייתי משנה את זה".
התרעות פיקוד העורף