שמחתי בשבילה. במקצוע שלי, זה לא נכון לנפץ אשליות גם אם נבנו בלילה אחד. אני בטח לא מאלה שיזכירו לה איך היא ישבה מולי ובכתה בגללו, או כיצד הוא נעלם בזמנים לא צפויים. "אני כנראה במתח בגלל טיפולי ההפריה", ניסתה לנרמל את המצב, ואיחלתי לה הצלחה.
אלא שהיריון לא פותר חשדנות. החשש לחוסר נאמנותו של אלכס נשאר עדיין שם. שיחת הלילה אז עזרה לשבועיים בדיוק, והערפל חזר. "אין לי משהו מוחשי", הסבירה לי. "רק מרגישה אותו. הוא מאוד משתדל ומפנק אבל הבטן שלי אומרת לי אחרת. קורה משהו".
הסימנים הקטנים שם כל הזמן. אלכס מקבל שיחות טלפון מוזרות, וכשזה קורה הוא מתרחק כדי שנורית לא תוכל להקשיב. כשהיא מעירה לו, הוא שולף את כובע הרופא: "ממוש, זאת הפציינטית המבוגרת, הגיעו תוצאות של בדיקות דחופות וצריך להרגיע אותה". זו הייתה רק דוגמה אחת. מעבר לזה, בכל פעם שהיא מתקשרת אליו הוא בשיחה ממתינה. "עם מי יש לו לדבר כל כך הרבה?" שואלת. את עצמה בעיקר. הוא מנגן לה בחזרה פזמון קבוע: "אבל ממוש, אני אוהב אותך, אנחנו מביאים ילד ביחד, למה את מטריפה את עצמך ככה?".
כשכל יום הרגיש ארוך ומתיש מקודמו, היא נשברה, והחליטה לבדוק את זה דרכי. צוות מעקב המתין בבוקר מול הבית. כמה דקות בלבד לאחר שאלכס יצא, נורית התקשרה אלי וביטלה את המעקב. "אין טעם, יש לו יום עמוס מעל הראש בקליניקה" הסבירה בקול רועד. קשה היה לי לקבוע אם אלו שוב הלבטים הרגילים או פחד ממה שאולי נגלה שמדבר כרגע מגרונה, אבל חוקר פרטי לא יכול לעזור בכוח. "מתי את מקבלת את פירוט השיחות שדיברנו עליו?" שאלתי אותה רגע לפני שניתקנו. "בהמשך היום" ענתה.
שעתיים מאוחר יותר, נורית הייתה על הקו: "סאם, יש לי שחור בעיניים. יש מספר אחד שחוזר על עצמו כל הזמן, גם בשעות לא שגרתיות". הפצרתי בה, בפעם המי יודע כמה, לשמור על איפוק, ולו רק כדי לבדוק למי שייך הקו, לאסוף קצת מידע. "מאוחר מדי" ענתה "כבר דרשתי ממנו תשובות בטלפון".
"אבל דיברנו על זה, נורית", ניסיתי להציל משהו מהמצב, בשביל פעילות כלשהי בעתיד. "חוץ מזה, אולי יש לזה הסבר אחר?". כאן היא כבר החלה לצרוח עליי: "כמה מטומטמת אני נראית לך?! איזה עוד הסבר יכול להיות?!". לא התווכחתי איתה. בטח לא עם אישה בהיריון.
אלכס הגיע באותו ערב הביתה, וידע מה מחכה לו. נורית ישבה בסלון, חמושה בדפי פירוט השיחות שלו. אלכס חזר על הפזמון הרפואי, אלא שהפעם הוסיף מידע. הוא טען שמדובר באחת המטופלות, שהשניים התיידדו והוא פשוט עוזר לה לצאת ממשבר אישי קשה. הטעות הפטאלית שאלכס עשה זה לזרוק לאוויר את השם של אותה אחת. הוא לא ידע שהשם שהוא אומר לא תואם את השם שאני ביררתי לפי מספר הנייד.
נורית הייתה מאופקת הפעם, אבל לא האמינה למילה. "למה הוא ממשיך לשקר?" היא לא הצליחה לפענח את הנרטיב. לך תסביר לה שהגישה הגורפת היא "לעולם תכחיש" ולא משנה כמה מוכיחים אותו. בכל מקרה, בשלב הזה אין טעם לחקור וחייבים לחכות להזדמנות חדשה. שוחחתי איתה שוב כעבור מספר לא מבוטל של ימים. היא בקושי הצליחה לדבר איתי מרוב שהייתה מוצפת רגשית. מסתבר שאלכס לא עמד בלחץ, ונשבר לחלוטין ופשוט שפך הכל החוצה. אלא שהאמת הייתה כזאת ששום חוקר פרטי לא מסוגל לחזות.
לפני מספר חודשים, אחת המטופלות שלו פנתה להנהלת הקופה והגישה נגדו תלונה רשמית על הטרדה מינית. מאותו רגע, חייו של אלכס הפכו למחול שדים של חקירות ובדיקות פנימיות. אלכס טען שהאישה פשוט נדלקה עליו, ופירשה כמה ממשפטי ההומור שלו כניסיונות חיזור. וכאשר ניסתה לנשק אותו, הוא נרתע לאחור ודחה אותה. לדבריו, מאז, היא החליטה לנקום בו. אלכס פעל מתוך בעתה. פחד לאבד את המשרה שלו, את רישיון, ובטח את המוניטין שלו.
שיחות הטלפון הליליות והחבויות לא היו רומן סודי. יותר ניסיונות נואשים להשיג את אותה מתלוננת, להתחנן בפניה שתרגע, או לכל הפחות להוציא ממנה הקלטה או הודאה כלשהי שמנקה את שמו. ללא הצלחה. "למה לא שיתפת אותי בזה מהרגע הראשון?" הייתה שאלתה הראשונה של נורית. "לא רציתי שתילחצי מזה גם", ענה אלכס בקול שבור. "חששתי שבגלל חרדות ועניינים כאלה נאבד את העובר שלנו".
המקרה הזה יכול היה להיגמר כאן כאי הבנה טראגית, אלא שהווידוי של אלכס הגיע בטיימינג הכי גרוע שיש. הוא נשבר וסיפר לה את כל האמת רק אחרי שנורית הטיחה בו האשמות שוב ושוב, ובלי קשר איימה להתגרש.
בשלב שאלכס בא אליה להתוודות, כבר היה לה בתיק טופס רפואי. ממקום של זעם עיוור, תחושת נבגדות בשילוב הורמונים, היא עברה הפלה יזומה. במקצוע הזה אני רואה לא מעט שקרים שמפרקים בתים. לפעמים, דווקא שקרים שנועדו להגן, מחריבים הרבה יותר.
התרעות פיקוד העורף