החוקרים יצאו מנקודת מבט אבולוציונית. לפי התיאוריה, רגשות אנושיים התפתחו כדי לעודד אותנו להתנהג בדרכים שמסייעות להישרדות ולהעברת הגנים לדורות הבאים. אם זה נכון, אז לכאורה הורות הייתה אמורה להיות אחת החוויות שמעניקות לאדם קפיצה משמעותית באושר. הרי מבחינה אבולוציונית, הבאת ילדים היא הדרך הבסיסית ביותר להעביר הלאה את המטען הגנטי. אבל בפועל, התוצאות היו הרבה פחות הוליוודיות.
מנלאוס אפוסטולו, פרופסור לפסיכולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת ניקוסיה, הסביר כי הבאת ילדים היא אחת ההחלטות החשובות ביותר בחיי אדם, ורבים שואלים את עצמם אם היא תהפוך אותם למאושרים יותר. לדבריו, המחקר נועד לנסות לענות בדיוק על השאלה הזאת. והתשובה? מורכבת.
אפוסטולו תיאר את הממצא כמפתיע, בעיקר משום שרוב ההורים מתארים את הילדים שלהם כדבר החשוב ביותר בחייהם. כלומר, אפשר לאהוב את הילדים עד הירח ובחזרה, ועדיין לא להרגיש שרמת האושר היומיומית שלך עלתה לצמיתות מאז שהם נכנסו לחיים.
והנה ההבדל הגדול: ילדים אולי לא מעלים את האושר היומיומי באופן קבוע, אבל הם כן עשויים לחזק את תחושת המשמעות. כלומר, פחות "אני מאושר כל היום", ויותר "יש לחיים שלי עומק, תפקיד ומטרה". החוקרים מצאו כי הורים ולא-הורים אינם שונים באופן משמעותי ברמות האושר היומיומי, העצבות או שביעות הרצון הכללית מהחיים. בנוסף, חלק מהיתרונות הרגשיים שיוחסו בעבר להורות נחלשו מאוד לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון את מצב הזוגיות של המשתתפים.
וזו נקודה מעניינת במיוחד: מערכת יחסים יציבה ובן או בת זוג נמצאו כגורם משמעותי יותר לאושר יומיומי מאשר עצם העובדה שלאדם יש ילדים. במילים אחרות, מי שמחפש את המתכון לאושר לא בהכרח ימצא אותו בחדר הילדים - אלא אולי דווקא באיכות הקשר הזוגי שלו. עם זאת, ההורים כן דיווחו על רמות מעט גבוהות יותר של תחושת משמעות בחיים לעומת מי שאינם הורים. ההשפעה הזאת הייתה בולטת יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
החוקרים כינו את הממצא "פרדוקס הניטרליות". מצד אחד, התיאוריה האבולוציונית הייתה מצפה שאנשים יחוו אושר גדול מעצם העובדה שהביאו ילדים והעבירו את הגנים שלהם הלאה. מצד שני, הנתונים מראים שרמת האושר הבסיסית של הורים נשארת בדרך כלל יציבה ודי ניטרלית.
לפי החוקרים, ייתכן שזה אפילו חלק מהמנגנון האבולוציוני: אם ההורה היה נשאר מסופק ומאושר באופן קבוע, אולי היה לו פחות דחף להמשיך להשקיע, לדאוג, לתמוך ולדחוף את הילד קדימה. לכן הרגשות מגיעים בגלים - רגעי גאווה, שמחה ומשמעות, שמחזקים את המוטיבציה להמשיך להיות שם.
השורה התחתונה לא אומרת שילדים הם לא מקור לאושר, או שהורות היא לא חוויה עמוקה ומשמעותית. היא כן אומרת משהו פחות רומנטי והרבה יותר מציאותי: ילדים לא בהכרח הופכים את החיים לקלים או שמחים יותר ביום-יום. הם פשוט הופכים אותם למשמעותיים יותר. וזה אולי הסיפור האמיתי של הורות: לא תמיד יותר חיוכים. לא תמיד יותר שלווה. אבל הרבה פעמים - הרבה יותר סיבה לקום בבוקר.
התרעות פיקוד העורף