החוקרים ניתחו נתונים של כ-30 מיליון מקרי מוות בין השנים 2010 ל-2020, והצליבו כל מקרה מוות עם הטמפרטורה היומית במחוז שבו הוא התרחש. לאחר מכן, הם השוו דפוסים אלה להערכות לגבי כמות החשמל שצרכו משקי בית בכל מחוז לצורכי קירור. הערכות אלו התבססו על FusionACS – פרויקט למידת מכונה שפותח על ידי עורכי המחקר מבית הספר לסביבה של ייל, תוך שימוש בסקרים פדרליים בנושאי אנרגיה ודיור.
החוקרים מצאו שבמחוזות שהשתמשו הכי פחות במיזוג אוויר, הימים החמים ביותר בשנה נשאו סיכוי גבוה ב-2.2% למוות מאשר הימים הכי מתונים ובטוחים. אבל במחוזות שנמצאים באזור החציון הארצי לקירור, הסיכון המוגבר למוות ירד ל-0.8%, קטן מספיק כדי להיות חסר משמעות סטטיסטית.
למחקר יש מגבלות. החוקרים לא חישבו את ההשפעה נטו של מזגן על הבריאות, אשר בנוסף למקרי מוות הקשורים לחום שנמנעו, הייתה מביאה בחשבון את ההשפעות השליליות של מזגן על הבריאות, כגון זיהום אוויר משרפת דלקים מאובנים המשמשים להפעלת מכשירי חשמל. כמו כן, הם לא הביאו בחשבון מרכזי קירור, התראות חום ותוכניות פעולה, אשר מקבלות חלק מהקרדיט על הצלת חיים. בנוסף, החוקרים מדדו קירור ברמת המחוז ולא ברמת הפרט.
התרעות פיקוד העורף