לפי דיווח נרחב שפורסם בעיתון הבריטי "Metro", אף שהנסיבות בכל אחד מהמקרים היו שונות לחלוטין, הונקאלה טוענת כי שלוש החוויות הובילו אותה לאותו מצב חריג של שלווה, מודעות ותחושה כי תודעתה אינה מוגבלת לגופה הפיזי.
הונקאלה, מדענית המתמחה בחקר האוקיינוסים, סיפרה כי החוויה הראשונה התרחשה כשהייתה בת שנתיים בלבד וחיה בבוגוטה שבקולומביה. לדבריה, היא נפלה לתוך מכל שהיה מלא במים קפואים בבית משפחתה. בתחילה, היא זוכרת שחשה בהלה ונאבקה לנשום, אך בשלב מסוים הפחד נעלם באחת.
"במקום הפחד, הציפה אותי שלווה עמוקה", סיפרה. "הבהלה נעלמה ובמקומה הופיעו תחושות של שקט ושלווה".
לדבריה, התחושה שבאה לאחר מכן הייתה שונה מכל חוויה אנושית רגילה. היא טענה כי חדלה לחוש שהיא קשורה לגופה, והחלה לתפוס את עצמה באופן שונה לחלוטין.
"באותו רגע כבר לא הרגשתי שאני ילדה שנמצאת בתוך גוף", אמרה. "הרגשתי שאני תודעה טהורה - מרחב של מודעות ואור".
לטענתה, גם תחושת הזמן נעלמה לחלוטין. המחשבות, הזהות האישית וההבחנה בין "אני" לבין הסביבה נמוגו, ובמקומן הופיעה תחושה של חיבור מוחלט לכל מה שסביבה.
"זה היה כמו לשקוע בתוך אינטליגנציה עצומה שמלאה באהבה, בבהירות ובשלווה", תיארה.
אחד החלקים החריגים ביותר בעדותה נוגע לאמה. הונקאלה טענה כי בזמן שהייתה מחוסרת הכרה בתוך המים הצליחה, לדבריה, לראות את אמה, שהייתה במרחק של כמה רחובות מהבית, ואף ליצור עמה קשר ללא שימוש במילים.
בהמשך שבה אמה במהירות לבית ומצאה את בתה בתוך המכל. הונקאלה סיפרה כי אותה חוויה שינתה מאז את תפיסתה ביחס למוות, וכי מאז היא אינה חוששת ממנו כפי שחששה קודם לכן.
שתי חוויות נוספות - עשרות שנים לאחר מכן
לדברי הונקאלה, במהלך חייה היא חוותה עוד שני אירועים שאותם היא מגדירה כחוויות סף מוות. אחד מהם התרחש לאחר תאונת אופנוע כשהייתה בת 25, והשני עשרות שנים לאחר מכן, בגיל 52, כאשר לחץ הדם שלה צנח במהלך ניתוח.
לדבריה, שלושת האירועים היו דומים באופן יוצא דופן. בכל פעם היא חשה שהפחד נעלם, שלווה עמוקה תפסה את מקומו, ותודעתה, לטענתה, נפרדה מהגוף.
הסיבות לחוויות סף מוות מעסיקות חוקרים זה שנים. מדענים רבים סבורים כי חלק מהתחושות שעליהן מדווחים אנשים במצבים כאלה עשויות להיות מוסברות באמצעות פעילות מוחית חריגה בזמן מצוקה פיזיולוגית קיצונית, מחסור בחמצן ושינויים בתפקוד מערכת העצבים.
הונקאלה, לעומת זאת, סבורה כי ייתכן שההסבר אינו מסתכם בפעילות המוח בלבד.
"החוויות האלה שינו את הדרך שבה אני מבינה את החיים עצמם", אמרה. "במקום לראות את עצמנו כיחידים נפרדים שנאבקים לשרוד, התחלתי להבין שאולי אנחנו ביטויים של תודעה שחווה את החיים דרך גוף פיזי".
לדבריה, "מנקודת המבט הזאת, המוות לא נראה כמו סוף הקיום, אלא יותר כמו שלב מעבר בתוך מסע מתמשך של התודעה".
למרות האופי החריג של סיפוריה, הונקאלה המשיכה לאחר האירועים בקריירה מדעית. היא השלימה דוקטורט במדעי הים ובהמשך השתתפה בפרויקטים של מחקר סביבתי שנערכו בשיתוף נאס"א והצי האמריקאי.
לדבריה, החוויות שעברה לא הרחיקו אותה מהמדע. להפך, הן העמיקו את העניין שלה בחקר המציאות ובניסיון להבין אותה באמצעות כלים מדעיים.
הונקאלה סיפרה כי במשך שנים רבות שמרה את החוויות לעצמה ולא נהגה לדבר עליהן בפומבי. כיום, לדבריה, היא סבורה כי מדע ורוחניות אינם בהכרח תחומים סותרים.
מבחינתה, שני העולמות עשויים להיות ניסיונות שונים להתמודד עם אותן שאלות גדולות על החיים, התודעה והמוות - רק מזוויות שונות.
התרעות פיקוד העורף