לצורך ההשוואה חישבו החוקרים את מספר החתולים הביתיים לכל 10,000 תושבים בכל מדינה. את הנתונים הללו הם השוו בין היתר לציוני האושר, לתוצר לנפש, לרמת ההכנסה ולהוצאות על בריאות. והתוצאה הייתה מסקרנת: ככל שצפיפות החתולים במדינה הייתה גבוהה יותר, כך נטה גם ציון האושר שלה להיות גבוה יותר.
הקשר הסטטיסטי בין צפיפות החתולים לבין האושר היה משמעותי: מקדם המתאם עמד על 0.62. במקביל נמצאו, כצפוי, קשרים חזקים אף יותר בין אושר לבין רמת ההכנסה והתוצר לנפש.
הטפיל ששינה את התמונה
אלא שהחוקרים בדקו משתנה נוסף הקשור לעולם החתולים: Toxoplasma gondii, טפיל חד-תאי המסוגל להדביק בני אדם ובעלי חיים ושחתולים משמשים המאכסן הסופי שלו.
כדי להעריך את היקף החשיפה במדינות השונות השתמשו החוקרים בנתוני נוגדנים לטוקסופלזמה בקרב נשים הרות. התמונה שהתקבלה הייתה הפוכה מזו שנמצאה לגבי מספר החתולים: מדינות שבהן נמצאה חשיפה גבוהה יותר לטפיל נטו לקבל ציוני אושר נמוכים יותר.
בפרט, נמצא קשר שלילי משמעותי בין שיעורי נוגדני IgM, המשמשים במחקר כאינדיקציה לחשיפה עדכנית יותר לטפיל, לבין רמת האושר הלאומית. כאשר החוקרים שילבו כמה מהמשתנים במודל סטטיסטי אחד, צפיפות החתולים והחשיפה לטוקסופלזמה מסוג IgM נותרו שניים מהגורמים בעלי הקשר החזק ביותר לציוני האושר. המודל כולו הסביר כ-47% מהשונות בציוני האושר בין המדינות.
ויש כאן טוויסט נוסף: אפשר היה לצפות שבמדינות שבהן יש יותר חתולים תהיה גם חשיפה גבוהה יותר לטוקסופלזמה, אך הנתונים לא הראו זאת. למעשה, החוקרים מצאו מגמה בכיוון ההפוך. אחת האפשרויות שהם מעלים היא שבמדינות עשירות יותר חתולים מוחזקים לעיתים קרובות יותר בתוך הבית, מקבלים מזון מעובד וטיפול וטרינרי שגרתי, תנאים שעשויים לצמצם חשיפה לטפיל. במדינות בעלות הכנסה נמוכה או בינונית חתולים עשויים להסתובב בחופשיות בתדירות גבוהה יותר, וכך להשתנות גם דפוסי החשיפה.
לא למהר לאמץ
למרות הממצא המסקרן, החוקרים מדגישים שהמחקר אינו מוכיח שחתולים הופכים בני אדם למאושרים. מדובר במחקר אקולוגי ומתאמי, כלומר הוא משווה בין נתונים ברמת מדינות ולא עוקב אחר אנשים כדי לבדוק אם אימוץ חתול שינה את רמת האושר שלהם. בהחלט ייתכן שגורמים אחרים עומדים מאחורי הקשר. למשל, מדינות עשירות יותר נטו במחקר להיות גם מאושרות יותר וגם להחזיק יותר חתולים ביחס לאוכלוסייה.
גם מדד החתולים אינו מושלם: הנתונים אינם מבחינים באופן מלא בין חתולי בית, חתולי רחוב וחתולים פרא, אף שלכל אחת מהקבוצות עשויה להיות מערכת יחסים שונה לחלוטין עם בני אדם ועם העברת טוקסופלזמה.
בנוסף, נתוני החשיפה לטפיל הגיעו מנשים הרות ושימשו כאומדן לחשיפה באוכלוסייה כולה, ולכן החוקרים מזהירים שהם אינם בהכרח מייצגים באופן מושלם את כלל תושבי כל מדינה. המסקנה שלהם,
אם כן, זהירה יותר מהרעיון ש"חתולים עושים אותנו מאושרים": רמת האושר של אוכלוסיות עשויה להיות קשורה לא רק לכסף ולשירותי בריאות, אלא גם למערכת מורכבת יותר של גורמים ביולוגיים, סביבתיים והקשר שבין בני אדם לבעלי חיים. כדי לדעת אם לחתולים עצמם יש השפעה ישירה על האושר, יהיה צורך במחקרים ארוכי טווח שיוכלו לבחון סיבה ותוצאה.
התרעות פיקוד העורף