בית הקפה, שנפתח לראשונה בידי הוריה בשנת 1930, פעל במשך עשרות שנים ואף התפתח למלון קטן. בשנת 2004, בעקבות מות בעלה, החליטה מישל לסגור את המקום. אלא שבמקום להיפרד מהעסק לצמיתות, היא מצאה דרך יוצאת דופן לשמור עליו: לפתוח אותו מחדש למשך כמה ימים בכל חמש שנים.
להמשיך את המורשת
הסיבה אינה געגועים בלבד, אלא גם עניין משפטי. בצרפת, רישיון מסוים למכירת אלכוהול עלול לפקוע לאחר חמש שנות אי-פעילות. מישל, שמעוניינת לשמור את הרישיון עבור שני בניה התאומים למקרה שירצו להפעיל את העסק בעתיד, מקפידה לפתוח את בית הקפה לפני תום התקופה.
וכך, מאז 5 באוקטובר, המקום הקטן חזר לחיים. סביב ששת השולחנות התאספו לקוחות ותיקים, תושבים וחברים שהגיעו לשתות קפה, להחליף זיכרונות ולפגוש את בעלת הבית. למרות גילה, מישל ממשיכה להגיש משקאות, לשוחח עם המבקרים ולספר בדיחות.
כשלקוחות ביקשו ממנה להמשיך את הפעילות עד שעות מאוחרות, היא השיבה בחיוך: "זה לא הכול, גם לי יש חיים!". למרות ההצלחה וההתעניינות המחודשת, מישל אינה מתכננת לחזור להפעיל את בית הקפה באופן קבוע. בתום השבוע הוא צפוי להיסגר שוב, בתקווה שהרישיון יישמר עד לפתיחה הבאה.
בינתיים, עבור הלקוחות שממתינים חמש שנים בין ביקור לביקור, מדובר בהזדמנות נדירה לחזור למקום שמלווה את העיירה כבר כמעט מאה שנה.
התרעות פיקוד העורף