החורף מתקרב, ואיתו גם אחת הבעיות המטרידות בבתים רבים בישראל: כתמי רטיבות על הקירות, קילופי צבע והופעת עובש. לעיתים מדובר בלחות שמתעבה על משטח קר, ובמקרים אחרים בחדירת מי גשמים או בנזילה סמויה. טריק ביתי באמצעות נייר אלומיניום מציע דרך פשוטה לבדוק אם קיימים סימני לחות באזור מסוים בקיר, אך חשוב להדגיש כי הוא אינו מסוגל לקבוע מה מקור הבעיה.
השיטה מבוססת על עיקרון פיזיקלי פשוט: נייר האלומיניום משמש מחסום למעבר אדי מים. כאשר מצמידים אותו למשטח ואוטמים את שוליו, אפשר לבדוק אם מצטברת לחות באזור המכוסה. שיטות דומות משמשות גם בענף הבנייה, אם כי בתנאים מוגדרים ולמטרות שונות.
איך מבצעים את הבדיקה?
לצורך הבדיקה משתמשים בחתיכת נייר אלומיניום ובנייר דבק. מצמידים את האלומיניום לאזור החשוד ברטיבות, אוטמים היטב את ארבעת צדדיו ומשאירים אותו במקומו למשך כ-48 שעות.
לאחר מכן מסירים את הנייר ובודקים אם הופיעו סימני רטיבות. טיפות בצד הפונה לחדר עשויות להיווצר כתוצאה מהתעבות לחות מהאוויר על המשטח הקר. לעומת זאת, לחות שנמצאת בין הקיר לאלומיניום עשויה להעיד על נוכחות רטיבות באזור המכוסה, אך אינה מוכיחה מהיכן הגיעו המים.
חשוב לדעת שגם אם האלומיניום נותר יבש לחלוטין, אין בכך הוכחה שהקיר תקין. רטיבות יכולה להיות נקודתית, להופיע לסירוגין או להימצא בשכבות פנימיות שאינן ניתנות לזיהוי בבדיקה הביתית.
האם השיטה באמת עובדת?
העיקרון שעליו מבוסס הטריק מוכר בענף הבנייה. תקן ASTM D4263 האמריקאי מתאר שיטה לבדיקת נוכחות לחות בבטון באמצעות יריעת פלסטיק אטומה, המוצמדת למשטח לצורך זיהוי סימני לחות לפני יישום ציפויים.
עם זאת, התקן מתייחס לבדיקת בטון ולא לאבחון נזילות בקירות באמצעות נייר אלומיניום. גם האגודה להגנה וביצועים של חומרים (AMPP) מבהירה כי בדיקות מסוג זה מספקות מידע מוגבל בלבד ואינן מאפשרות לקבוע את חומרת בעיית הלחות בתוך הבטון.
לכן, אף שהבדיקה הביתית עשויה לספק אינדיקציה ראשונית, אין לראות בה שיטה מקצועית לאיתור נזילות או לקביעת מקור הרטיבות. אם מופיעים כתמי רטיבות חוזרים, קילופי צבע, ריח של עובש או סימני לחות שמתפשטים לאחר גשם, מומלץ לפנות למאתר נזילות או לאינסטלטור. רק בדיקה מקצועית יכולה לאבחן את מקור הרטיבות ולקבוע אם מדובר בחדירת מי גשמים, בכשל באיטום, בנזילה מצנרת או בבעיה אחרת.
התרעות פיקוד העורף