לא דמיינתי שהקול בסרטון ששואל "מי רוצה להאכיל בדואי?" הוא ידוען, או בעצם ילדוען (כלומר, ידוען של ילדים). רוי לא היסס ומיהר לשחרר סרטון התנצלות בעברית ובערבית. אך העוגיה כבר התפוררה, רוי פוטר מעבודתו בטלוויזיה, ורק ימים יגידו אם אי פעם יחזור להיות האביר על הסוס הלבן, או טרזן על העצים, או קאובוי גזען, לא הבנתי בדיוק מה הדמות שלו.
משה בר סימן טוב נקרא חזרה לממשלה לשמש כיועץ מיוחד בדיון שיזם ראש הממשלה, בעקבות העלייה בתחלואת הקורונה. האם הוא המציל וזהו הגל השני? שמעתם כמה נדבקים יש? כמות הנבדקים גבוהה כמעט כמו כמות העדכונים על כמות הנבדקים. האם אנחנו בדרך לסגר נוסף? הפעם זה יהיה אחרת, הפעם באמת נעשה כושר בבית, נבשל בריא ונסיים לסדר את הארונות.
עשרות אלפים נהרו לכיכר רבין במוצאי שבת להפגין, רובם השאירו את הטלפון הניידים בבית, כדי להימנע מאיכונים על ידי השב"כ ובתקווה להימלט מההודעה להיכנס לבידוד. אבל את הקורונה זה לא מעניין, היא ריחפה לה באוויר מאושרת, "מסיבה לכבודי? לא הייתם צריכים", צחקקה לעצמה בעוד המפגינים זעקו לצדק ולשינוי.
אי אפשר להאשים אותם, המצב בכי רע. גם השבוע ראינו בעלי עסקים קטנים קורסים תחת הנטל ללא רשת ביטחון או תמיכה מהממשלה, להפך, הגבירו אכיפה, שוטרים קונסים אזרחים ועסקים, אולי זו הדרך של הממשלה להשיג תקציב לעצמאים, קנסות שיהפכו לפעימות, בזמן שהלב שלנו מחסיר פעימה עם כל הגבלה חדשה.
הפאנל השתתק במבוכה. איש לא קם להגנתה של סיגל, התחזית היא שאין יותר מדי חדש תחת השמש. אומרים שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים, אבל אפשר להרחיק אותו מגינות כלבים.
יעקב לא בא בטוב
עושה חשק להקיא בפה.
ולסיום, ממים מוצלחים מאוד שהיינו חייבים לשתף, כי לשתף זה כמו לתת כתף, וכולנו צריכים מישהו או משהו להישען עליו בימים טרופים אלו.
היה שבוע מלא חדשות שבו אבד הכבוד לכוכב ילדים ולעיתונאי מבוגר, שבוע לא פשוט של הפגנות, אלימות, אבדות ושקרים, מזל שאפשר להתנחם עם קצת מם. איזה מם עשה לכם חשק לעוגיה ואיזה עשה לכם חשק לדיאטה? איזה מם הזכיר לכם לצאת מהבית עם מסכה ואיזה גרם לכם לכסות את כל הפרצוף? עוד שבוע נגמר ותודה למם, לא היה משעמם,
עד שבוע הבא, בברכת:
התרעות פיקוד העורף