בוקר בהיר אחד ישבה השימפנזה סוזי ביער בו היא מתגוררת, בשמורת טבע בגבון שבמערב אפריקה, יחד עם ביתה הצעירה סָסָנדְרָה, ששיחקה בין העצים. בנה בגיל ההתבגרות, סִיָה, שכב בסמוך. הוא הרים את כף רגלו השמאלית, שבה היה חתך באורך של כשלושה סנטימטרים – אולי נפצע מענף חד בזמן טיפוס. סוזי, כך נראה, ידעה מה צריך לעשות. בתנועה מהירה היא תפסה חרק קטן שהיה על עלה סמוך, והכניסה אותו לפיה. היא מעכה אותו בשפתיה, ואז תפסה את כף הרגל של סיה בידה הימנית, ובידה השמאלית לקחה את החרק ושמה אותו על הפצע. ססנדרה הקטנה התקרבה לראות מה היא עושה, ושני שימפנזים נוספים שהיו באזור, זכר ונקבה, הסתכלו גם הם. סוזי הסירה את החרק מהפצע של סיה, מחצה אותו שוב בפיה, וחזרה ושמה אותו על הפצע. תוך זמן קצר, בעוד השימפנזים האחרים מתבוננים בה, היא עשתה זאת שוב.
החוקרים עדיין אינם יודעים באילו חרקים בדיוק מדובר, רק שהם מעופפים, קטנים – אורכם כחצי סנטימטר – צבעם כהה, והשימפנזים אוספים אותם לרוב מתחת לעלה או לענף. הם לא אוכלים את החרקים האלו, אלא רק משתמשים בהם לטיפול בפצעים, ולעתים קרובות מניחים אותם שוב ושוב על הפצע או מזיזים אותם לאורך הפצע בעזרת האצבעות.
שיטת הטיפול הזו הייתה נפוצה למדי בקבוצה: לאורך 15 החודשים בהם נעשו התצפיות על קבוצת השימפנזים בגבון ראו החוקרים 76 פצעים פתוחים מהם סבלו קופי האדם, וצפו בהם מטפלים ב-19 מהם בעזרת החרקים. בשניים מהפצעים הם אף טיפלו יותר מפעם אחת. אחד השימפנזים, זכר בשם פרדי, היה חסיד נלהב במיוחד של הטיפול, או אולי פשוט מועד יותר מאחרים לפציעות: החוקרים ראו אותו מניח חרקים על פצעים בראש, בידיים, בגב התחתון ובאיבר המין.
כמו כן, לא ברור עד כמה הטיפול הזה נפוץ בקרב השימפנזים, מעבר לקבוצה אחת במערב אפריקה. "ייתכן שזו התנהגות נלמדת שקיימת רק בקבוצה הזו", אמרה פיקה. "אנחנו לא יודעים אם השימפנזים שלנו מיוחדים במובן הזה". קבוצות שונות של שימפנזים נחקרות כבר עשרות שנים, אך בעלי חיים חכמים אלו מפתחים בכל מקום התנהגויות ומסורות שונות, כך שכל קבוצה חדשה שנחקרת מובילה לממצאים חדשים. "הם תמיד מפתיעים אותנו", סיכמה פיקה.
התרעות פיקוד העורף