אהוד גונן, כלכלן במכון למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית, חיפה, שוחח היום (שני) עם מעריב בעקבות הניסיון לייצר סוג של מצור ימי על ישראל על ידי גרורות איראניות, והסביר מה ההשפעה על המשק הישראלי.
טרור ימי: התקיפות בים האדום גורמות לכאוס במסחר העולמי
גזרת הים האדום מתחממת: זה מה שיקרה אם החות'ים ימשיכו בפעולות ההתקפיות
לדבריו, "קודם כל מה שמגיע מאסיה, לא מגיע רק לנמל אילת, כל מה שמגיע במכולות עובר דרך תעלת סואץ ונפרק בנמלי חיפה ואשדוד. לפיכך הפעילות גם בנמלי חיפה ואשדוד מושפעות מהאיום החות'י. ההשפעה על המשק הישראלי, היא שמתוך 100 אחוז תמ"ג סחר חוץ מהווה מעל 60% אבל רק 45% זה יצוא סחורות (השאר שירותים). מתוך סחר בסחורות יש הרבה בדרכי האוויר חוץ מסחר ימי. לפיכך השאלה היא מה מתוך סחר החוץ מגיע מאסיה בדרך הים ושעושים את כל החישוב הזה, כשבעה-שמונה אחוז מהסחר הישראלי הוא מושפע ישירות מהסיפור הזה, זה לא המון אבל גם לא זניח".
כיצד הדבר בא לידי ביטוי?
"רוב ההשפעה היא על סחורות במכולות שמגיעות מסין. סין מהווה בערך עשרים אחוז מהסחר הימי של ישראל. אפשר להגיד שההשפעה היא מתונה במיוחד על מה שקשור למוצרי צריכה מסין אבל גם על מוצרי גלם אחרים לתעשייה, וזה משפיע על כך. שרשרת הערך: צריכה של צרכנים, מוצרים תעשייתיים שצריכים אותם בשביל להכניס אותם למוצרים שאחר כך מיועדים ליצוא".
אם כך, מה ניתן יהיה לעשות להתגבר על המשבר?
"המשק הולך לאלטרנטיבות שונות אם זה יותר הובלה באוויר, אבל יש עם זה בעיה כי לא כל חברות התעופה חזרו לטוס לישראל ויש בעיה של זמינות נפח הובלה. יש גם אפשרות של סחר יבשתי דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית וירדן אבל זה הרבה יותר יקר ופחות מתאים לנפח מסחר גדול. אם נשארים בסחר ימי אז, או מקיפים את אפריקה ויש לזה היבטים של עלויות. הבעיה שם איננה בעיקרה כספית, אלא בעיה של לוחות זמנים כי מעבר בתעלת סואץ גם מאד יקר (אבל עדין יותר זול מהקפת אפריקה)".
איך נרגיש את זה בכיס, האם יש כאן מצור ימי על ישראל?
"צריך להבין כי ישראל תלויה לחלוטין בסחר ימי, אנחנו מייבאים חלק גדול מהמזון שלנו והכל עובר בים ואנחנו תלויים בסחר הזה. מן הצד השני למשך כל ההיסטוריה שלנו ניסו להטיל עלינו, מצור ימי, כמו בחרם הערבי מקום המדינה ועד שנות ה-90 שמנע מאוניות שפקדו את נמלי ישראל לפקוד נמלים ערביים, אפילו BDS בשנים האחרונות הוא סוג של חרם כלכלי, כלומר כל ההיסטוריה שלנו רצופה בניסיונות כאלה. אני חושב שהנושא החות'י, שאני לא מזלזל בו אבל הוא מהפחות בעייתיים שהיה לנו בהיבט של השפעה לאומית רוחבית. הוא מעורר את הקהילה הבינלאומית נגדם וגם אם השפעה היא כואבת ובעייתית אך איננה קריטית. הכלכלה לא תיחנק מהסגר החות'י. לדעתי יש בעיה באפקט דומינו של עוד חברות שלא יפקדו את ישראל או ימנעו לעשות עסקים עם ישראל אך כאמור לי זה יותר מזכיר את ימי החרם הערבי על ישראל מאשר מצור צבאי".
אך בכל זאת יש חששות כפי שציינת של 'אפקט דומינו'?
"אם חברות ספנות לא יפקדו את ישראל כי לא ירצו להכתים את שמן, זה יכול לייצר יותר בעיה והקטנת היצע הנפח בהובלה יגרום לעליית מחירים".
יש האטה של חברות רב לאומיות ככל שאתה יודע ומכיר?
"תעשיית ההייטק היא קטר הייצוא הישראלי, הוא לא מושפע מהאיום הימי, בעגה המקצועית זה נקרא 'ייצוא שירותים' הוא נעשה דרך קווי אינטרנט או יצוא אווירי כגון של שבבים אלקטרוניים והרבה פחות ורלוונטי לסחר הימי בכלל אז התעשייה הזו זה לא קשור אליה, אבל החלה האטה משמעותית עוד לפני המלחמה בימי המהפכה המשפטית, ועכשיו היא ממשיכה מתוקף זה שחברות לא רוצות לעשות עסקים היכן שיש מלחמה וסיכון".
מה יכול להיות הפתרון להתאוששות?
"הנקודה היא שיקום האמון במשק הישראלי, ואיך זה יראה זוהי מאוד שאלה של היום שאחרי. מבחינה כלכלית ההיסטוריה מראה לנו כי אחרי מלחמה יש פריחה או צמיחה כלכלית, בנייה, השקעות, עסקים חדשים, חיילים משוחררים שמתחילים לעבוד - רוח חדשה שמפעפעת באוכלוסייה והתגבר על הקשיים ולדחוף את המדינה קדימה. השאלה היא אם נצליח למצב את עצמנו כמקום בטוח ויציב למרות המלחמה, וליהנות מהפריחה הכלכלית שבדרך כלל יש אחרי מלחמות או שנשקע לאיזה דשדוש שמלווה בשבר פנימי ומשבר פוליטי יחד עם מחסור בפעילות בינלאומית, שעבור מדינה קטנה כמו ישראל, אנחנו חייבים את הבינלאומיות, כמו אוויר לנשימה. סחר החוץ וההשקעות הם מרכיב מאוד משמעותי מהתמ"ג הישראלי".