המפקד כתב: "אנחנו יכולים לספר לעצמנו שאנחנו מחזיקים שטח, שולטים מבצעית, יוצאים להתקפות, ומחזיקים ביתרון צבאי על החמאס". הוא המשיך: "בפועל הכל מסורס פה, באותה שעה שמחבל צולף בחייל שלנו - הוא מרים מבט לשמיים ורואה סיוע הומניטרי נוחת עליו. אנחנו נספר לעצמנו שחזרנו לאדמות נצרים, לקוות שאנחנו כאן כדי להישאר, אך לפי איך שהמגמה פה מתנהלת התכתיב הוא אמריקאי מא' ועד ת', וצה"ל הפך לקבלן משנה רשמי של ארצות הברית".
על העברת הסיוע כתב מפקד הפלוגה: "החזקת הפרוזדור היא החזקת ציר לוגיסטי, הציר הלוגיסטי הוא עבור בניית הנמל האמריקאי (ג'יילוט), כלומר, כרגע אני וחייליי מסכנים את חיינו בשביל לאבטח את הציר שבסופו של דבר מסייע לאויב שמנסה בכל עת להשמיד אותנו. יש כאן תחושה קשה לחיילים, המסגרות הגדולות, הרמות הממנות לא מספקות רציניות, 'זו המדיניות ואין מה לעשות ככה האמריקאים דורשים', רפיסות לאומית לשמה".
עוד הוסיף: "לא באנו לכאן כדי להשיב את הלגיטימציה הבינלאומית שמעולם לא הייתה לעם היהודי. 'יותר קל להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי'. זה המשפט שמתאר במדויק את מה שקורה פה. אנחנו בפלונטר צבאי, מדיני, ובעיקר תרבותי תפיסתי. הלוחם תקף את התלות של מדינת ישראל בארצות הברית וכתב: "איך ייתכן? שאחרי כל מה שעברנו, אחרי חצי שנה של מילואים אנחנו עסוקים בלסייע לאויב?". ככה לא מנצחים. ככה לא משיבים את החטופים. לא נותרה ברירה אחרת - עם ישראל חייב להודות: האויב הערבי הוא אולי האויב הפיזי, ארה"ב היא האויב התפיסתי - אויב כזה שדואג תמיד שישראל קטנה תחת איום קיומי, כלומר בגלות".
לסיום כתב: "אפשר לנצח גם בלי הסיוע שמסכן את קיומנו, אם יש רוח ברורה וצדקת דרך, גם עם חימוש קטן ומצומם אפשר להגיע להכרעה. הבעיה היא התפיסה שאנחנו לא יכולים "לשחות" בלי "המצופים" של האמריקאים. שכחנו שהם לא היו איתנו מתש"ח ועד 67' וגם לא הפציצו את המסילות בדרך לאוושויץ ב-44'. "לעולם לא עוד" זו כבר הבטחה ריקה! ארה"ב דואגת שלעולם האיום הקיומי ישאר על העם היהודי", וחתם: "מ"פ מילואים, כרגע מעדיף שלא להיחשף כדי שלא יעיפו אותו ממילואים אבל חייב שישמעו את האמת".
התרעות פיקוד העורף