השניים נראו בחיים בצהרי ה-8 ביוני על הרכס הצפון-מזרחי של ההר - בין 150 ל-250 מטרים מתחת לפסגה, ולפני שהעננים הסתירו אותם.
אז, מטפסי הרים מתכוננים להנציח את יום השנה המאה למותם של השניים, מתבררר כעת על ידי קרוב משפחה של אחד מחברי משלחת המטפסים, שמאלורי כנראה מת לפני שהגיע לפסגה.
משמעותו של לחץ אוויר נמוך הוא פחות מולקולות חמצן באטמוספירה, ולכן סיכוי גדול יותר בקרב המטפסים לסבול מהיפוקסיה, שעלולה להוביל לבלבול ומוות.
בספרו First on Everest, שייצא בהמשך השנה, נזכר הולנד שהוא כל כך הופתע מהפתאומיות של ירידת הלחץ שנרשמה בטבלה, עד שבדק אותה גם ביומן של משלחת ההאוורסט מ-1924, בארכיון RGS: "כשהוצאתי אותו בזהירות מאריזת הנייר שלו, היססתי. 86 שנים לאחר שנכתב, באמצע לונדון, חוויתי ריח עשן חזק.
היומן, שנכתב בכתב יד, הכיל קריאות של לחץ האוויר שנלקח במחנה הבסיס, ומהן ניתן לחשב את הלחץ בפסגה. הקריאות הראו שהם מטפסים למלכודת מוות בלתי נראית: "בגלל הלחץ הנמוך היה להם למעשה הר גבוה יותר לטפס עליו".
אפילו מטפסים שמשתמשים בבלוני חמצן כפי שעשו השניים מושפעים מהלחץ האטמוספרי, כי הם נושמים תערובת של גז בבקבוקים ואת האוויר שבסביבה.
"כשעבדתי על הספר שלי, אספתי את הדברים שחקרתי באופן אישי והבנתי עד כמה המזל שיחק נגד מאלורי. חוסר הניסיון של המטפס הנוסף, אירווין, המסלול החדש שניסו, החמצן הכבד, הלבוש הלא מספיק ולבסוף: סערה. על כל אחד מאלו הוא יכל להתגבר בנפרד, אבל לא על כולם יחד", הסביר.
בשנת 1996 קרתה סערה דומה בהקשר לירידה הפתאומית בלחץ האטמוספרה. הסערה, גבתה את חייהם של שמונה מטפסים, ומדובר במספר הגבוה ביותר של הרוגים שנהרגו במהלך אירוע בודד - בדרך לפסגה. הולנד מסביר כי מה שהם חוו היא ירידת לחץ האוויר בפתאומיות ל-331 מיליבר (יחידת מידה של לחץ). הוא מסביר כי די בירידה של ארבעה מיליבר כדי לעורר היפוקסיה.
"ברור ששתי סופות היו קשורות ללחצים ברומטריים, ועדיין - נפילת הלחץ הייתה גדולה יותר והתרחשה מהר יותר ב-1924, מה שמרמז על כך שהיא הייתה אולי אפילו יותר גרועה מהסערה של 1996", הסביר.
הולנד, שביקר בהר תשע פעמים כדי לחפש רמזים על גורל שני המטפסים, סיפר שהקריאות הברומטריות שינו את העמדה שבה החזיק במשך שנים - וכעת הוא אינו מאמין שהשניים הגיעו לפסגה: "בעבר האמנתי במוות ובתהילה, אבל שיניתי את דעתי. העובדות השתנו, וכשהייתי כנה עם עצמי - דעתי השתנתה".
גופתו של מאלורי התגלתה ב-1999, 690 מטרים מהפסגה. כאמור, לא הייתה הוכחה חותכת שהוא הגיע לפסגה. מיקומה של גופתו של אירווין עדיין לא ידוע. השניים לקחו איתם מצלמה וגם היא לא נמצאה. 29 שנים מאוחר יותר, שאדמונד הילארי והמלווה הנפאלי שלו טאנסינג נורגאי כבשו את פסגת האוורסט, ב-29 במאי 1953. הם חיפשו ראיות להגעתם של מאלורי ואירווין לשם, אך אלו לא נמצאו.
כאמור, הולנד ידון בממצאיו באירוע הזיכרון של אדמונד הילרי ב-8 ביוני ב-RGS, שאורגן על ידי Himalayan Trust UK.
התרעות פיקוד העורף