האינטרסים האיראניים בהסדרה מתמקדים בשני היבטים מרכזיים, כפי שמסביר כהנוביץ: "להמשיך ולטפל בתוכנית הגרעין שלהם" ו"להתחיל לשקם את ארגון חיזבאללה", המוגדר על ידו כ-"פרוקסי המשמעותי ביותר של איראן על הגבול עם ישראל". לדבריו, "כרגע אין איזושהי אמירה גורפת, אבל אני מאמין שבשעות הקרובות, ככל שנתקרב להפסקת האש או לחתימה. נראה כל מיני ציוצים של אנשי המשטר עצמם".
למרות המעורבות האיראנית, המעצמות המערביות הן המובילות את המהלך הדיפלומטי. "מי שמעורב שם זה בעיקר ארה"ב וצרפת", קובע כהנוביץ, "הן אלה שבעצם מנסות לסגור את הקצוות ולהביא לידי הפסקת האש". הוא מפרט את המניעים של כל מעצמה: "כמובן שהצרפתים זו המעורבות הצרפתית בלבנון, האמריקאים כמי שרואים את עצמם כמעצמה עולמית בעלת איזושהי השפעה".
בהקשר של האיומים האיראניים כלפי ישראל, כהנוביץ מתייחס להתפתחויות האחרונות: "לא נשכח שגם האיראנים לא מפסיקים לאיים על הקטע של תגובה. ההבטחה הצודקת שלהם מספר שלוש, הם אומרים אנחנו נתקוף את ישראל". עם זאת, הוא מעריך כי ההתקפות החלשות יחסית של איראן והאפשרות לבחירתו של טראמפ משפיעות על עמדתם: "מאוד יכול להיות שגם בחירתו של טראמפ בעצם גורמת לאיראנים לרדת, או סוג של לרדת מהעץ הגובה עליו הם טיפסו".
באשר להשפעת איראן על המצב בעזה, כהנוביץ מציג תמונה מורכבת: "אין ספק שאיראן היא שחקנית ראשית פה בכל מה שקשור להשפעה על הארגונים. חמאס, חיזבאללה, ג'יהאד איסלאמי ואחרים". הוא מעריך כי "ככל שאיראן תרצה ואם היא תדחוף באמת לסוג של הסכמה, אז זה יכול לקרות", אך מסייג: "כרגע האיראנים עוד לא שם כי הם גם רוצים לדעת לאיפה נושבת הרוח".
לדברי כהנוביץ, השיקולים האיראניים מושפעים גם מהצורך בשיקום הכוחות: "הם עברו פגיעה מאוד מאוד משמעותית בהיקף הכוחות, האמל"ח ודברים כאלה ואחרים". הוא רואה בהסדרה המתגבשת "משחק משולב של כל הכוחות בעולם ובעיקר ובדגש מיוחד על המזרח התיכון", כאשר איראן מנווטת בין האינטרסים האזוריים שלה לבין המציאות הפוליטית המשתנה.
התרעות פיקוד העורף