לדברי סליאר, דברים חמורים יותר נחשפו בפרטי הרקע של התחקיר. הקהילה היהודית בצרפת, על פי עדויות מהמערכת, הוגדרה במישרין בישיבות המערכת כ"קהילה עוינת". סליאר אף מדגיש מקרה בו עיתונאי פנה לעמיתה יהודייה בלעג: "מה יהיה עם פרויקט העלייה שלך?".
סליאר מדגים את הסיקור המגמתי במדור החדשות הבינלאומיות, באמצעות מקרה נוסף. בגיליון המיוחד לציון שנה לאירועי 7 באוקטובר, כתבו על "סבל עזה" תוך התעלמות מוחלטת מהטבח והחטופים. יום לאחר מכן, הציגו את הטראומה הישראלית כ"התבכיינות" גרידא.
סליאר טוען כי תרבות ה"קינסול" (שבו "פוסלים" אדם על אמירות "לא במקום") הקולנועית הפכה לכלי דיכוי עיתונאי. הצעירים ה"ווקיסטים" הצליחו להשתלט על המערכת, תוך יצירת אווירת פחד המונעת ביקורת פנימית. העיתונאים שרואיינו בתחקיר ביקשו להישאר אנונימיים, אך סיפקו תמונות מוכחות של קיר המערכת - המציג תעמולה זהה לזו של המפלגה האנטישמית La France Insoumise.
תגובה מעניינת לתופעה שהכתבה מגלה, על פי סליאר, הגיעה מצד מנהל יחסי הקוראים של העיתון. לאחר איבוד מספר גדול של מנויים, עקב הגיליון לציון שנה לאירועי 7.10, כשנשאל מדוע העיתון ממשיך להשמאיל, השיב כי לא העיתון זז שמאלה - אלא החברה הצרפתית נעשתה ימנית יותר.
התרעות פיקוד העורף