לפי דיווחים שונים, מצרים וישראל כבר החליפו טיוטות בנושא הצעת ההסכם, שכוללות שחרור שמונה חטופים חיים ושמונה גופות בתמורה להפוגה זמנית בת 40 עד 70 ימים, ושחרור מספר רב של אסירים פלסטינים.
מאחורי המגעים הרשמיים מתנהל קרב שליטה אזורי, כך אומר סגן אלוף (מיל’) אלי דקל, לשעבר איש מודיעין וכיום מומחה לחקר מצרים: “למצרים יש חלום עתיק יומין להנהיג את העולם הערבי. היא חותרת ללא הפסקה לתפוס מקום של בכורה בעולם. מצרים מתעסקת בכל נושא המשא ומתן בין ישראל לחמאס כי הם רוצים להיות חלק מהעסק, חלק מהשיח ולא לעמוד מהצד. מצרים רוצה להנהיג ורוצה לתווך, אבל הבעיה המרכזית שלה היא בכך שהמדינה ענייה".
“לפני תחילת המלחמה הנוכחית, כל פעם שהיה התלקחות בינינו לבין חמאס, אנחנו רצנו למצרים – והם תיווכו, ודאגו להסכם הפסקת אש שהחזיק שבועיים, שלושה או חודש. אבל בדברים הגדולים, מי שמאז תחילת המלחמה שולטת ומחליטה זו קטאר”.
לפי דקל, לקטאר יש יתרון ברור על פני מצרים, שמציב אותה כמתווכת המשמעותית והמשפיעה ביותר: “בכל פעם שיש משא ומתן מתחילת המלחמה על שבויים היא (קטאר) מתחילה את המשא ומתן, היא מגישה את ההצעות. בסוף זה נחתם רק בזכות קטאר. לקטאר יש מנופי לחץ על חמאס יותר ממה שיש למצרים. יש לה כסף ותמיכה בינלאומית. זה הסיפור – מאבק אינסופי מי ינהיג ומי ישלוט".
למאבק יש גם ממד אידיאולוגי עמוק, שנוגע לשורשים של הסכסוך בתוך העולם הערבי עצמו: “חשוב לזכור שקטאר עצמה היא סוג של אויבת של חלק נכבד מחברי הליגה הערבית, כי היא שייכת לאחים המוסלמים והם אויבים גדולים של מצרים. כזכור, א-סיסי עלה לשלטון בכך שהוא עשה הפיכה צבאית נגד מורסי והאחים המוסלמים. לא-סיסי יש חשבון עצום עם האחים המוסלמים וקטאר היא הבנק שלהם. זה המאבק מאחורי המשא ומתן".
התרעות פיקוד העורף