ברונשטיין, יליד באר-שבע שגדל בין צרפת לישראל וכיהן בעבר כמנכ"ל המרכז הבינלאומי לשלום, משמש כיועצו הקרוב של מקרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לדבריו, ההכרזה על הקמת מדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי מובהק ונועדה להוביל לפתרון קבע שישים קץ לסכסוך.
בקרב החברה הישראלית, לאורך המלחמה, התגבשו רגשות שליליים ביחס למקרון, בשל מספר אירועים. אירוע מרכזי אחד שכזה הוא קריאתו של נשיא צרפת להטיל אמברגו על משלוחי נשק לישראל. ברונשטיין מתקומם נגד דברים אלה, אותם הוא מכנה "פייק ניוז" של התקשורת הישראלית: "אני ממש מצטער ומגנה את הניסיון של הוצאת הדברים מהקשרם ואמירת דברים בשם מקרון שהוא לא אמר. הוא לא דיבר על אמברגו, הוא לא גינה באופן חד צדדי את ישראל", במקום זאת, ברונשטין מבקש להזכיר שמקרון "כן אמר שצריך לשחרר את כל החטופים במיידי, הוא כן אמר שהחמאס צריך להיפרק מנשקו".
לדבריו, הכרזתו של מקרון בצורך בישוב הסכסוך, ובכלל זאת בהכרזה על מדינה פלסטינית, באים לאחר ביקור של מקרון בבית חולים הצף שבנמל אל-עריש, ממנו שב מזועזע: "התקשורת הישראלית לא כל כך מתייחסת לנזקים ולתמונות בעזה. אנחנו עד היום נלחמים בהדבקת המושג ג'נוסייד נגד ישראל, ואנו אומרים שחמאס הוא שביצע ג'נוסייד. אבל אם המלחמה בעזה תימשך, לא נוכל לעמוד מנגד. יש פה קטסטרופה אנושית שאנחנו חייבים להתייחס אליה". ברונשטיין מציין כי רצונו של מקרון ליישוב הסכסוך היא גם לטובת ישראל, לשמה הטוב ולמען יבואו ימים טובים יותר, אך גם כדי למנוע מראות מזעזעים נוספים, כמעין אלה שראה מקרון בבית החולים הצף.
הישראלים יאמרו שאתם לוקחים את קלף המיקוח שלהם
לחיזוק טענתו, מוסיף ברונשטיין כי "א-סיסי הוא מנהיג חזק שלא נותן שיהיו הפגנות ברחובות, מוחמד השישי, מלך מרוקו, מאפשר את ההפגנות עד רמה מסוימת, כשבירדן מאוד קשה למלך עבדאללה בעניין, ובערב הסעודית ובקטר כבר יש הפגנות נגד ישראל", מה שמוכיח לדבריו כי "יש גבול עד מדינות אלה יוכלו לסבול את מה שקורה בעזה. זה נס שהמדינות של הסכמי אברהם לא יצאו מהברית עם ישראל", כשהוא מבקש להזכיר את המצב בהשוואה לזמן האינתיפאדה השנייה, בה "כל המדינות שהתחילו אז קשר עם ישראל, עם פרוץ האינתיפאדה, ניתקו את היחסים עם ישראל".
לדבריו, כבר בעבר הצליחה צרפת להשיג תוצאות שלום בין ישראל לשכנותיה, כפי שקרה בלבנון: "כינסנו ועדת תורמים, גייסנו מיליארד דולר, 600 מיליון מזה הלכו לצבא הלבנוני. הצלחנו להביא להפסקת אש יחד עם האמריקאים, להביא לבחירת נשיא בלבנון אחרי שנים, ולפריסת הצבא הלבנוני בדרום".
"הצלחנו להחזיר את הריבונות לעם הלבנוני. והיום אנחנו שומעים שהחיזבאללה מוכן גם כן לדבר ולשתף פעולה עם השלטון החדש בלבנון, ולא לשאת יותר בנשק". ממקרה זה מסיק ברושנטיין כי "הכיוון הוא נכון, וזה בזכותה של צרפת", תוך שהוא מגלגל לזכותה של צרפת הישג נוסף שנעלם בעיניו מהצופה הישראלי - "אף אחד לא רוצה לראות את הדברים, אך הצרפתים הם שאפשרו לתושבי צפון הארץ לחזור לבתים שלהם", כאמור, בזכות השגת רגיעה מצד לבנון.
ברונשטיין סבור כי אותו מודל יכול לפעול עם הפלסטינים: "מה שצריך היום זה שתהיה הכרה בריבונות הישראלית. הדבר העיקרי שמדינת ישראל מבקשת זה שאנשים בישראל יוכלו לחיות בביטחון, שלא תהיה כל הזמן תחושה שהילדים הולכים להיות בסכנה".
מדינה פלסטינית כפרס על 7 באוקטובר?
כאשר נשאל האם הכרה במדינה פלסטינית אחרי השביעי באוקטובר לא תיראה בעיני ישראלים כמתן פרס לטרור, המוריד לטמיון את כל המלחמה הארוכה שישראל הובילה נגד חמאס, ברונשטיין מאשש את מה שרבים מהישראלים חוששים לגביו: "אני אומר לכם ביודעין, החמאס לא ציפה ל'הצלחה' הזו, אלא חשב ש-80% מאנשיו ימותו ב'הישג' של לא יותר מכ-10-15 חטופים, ומותם של לא מעבר לעשרות ישראלים". כלומר, המתקפה לא נעשתה ממחשבה שהדבר יקדם את השגתה של מדינה פלסטינית, כי מטרתה היא אחרת, בהתאם לאופייה של חמאס ושל מתקפתה ב-2023: "המלחמה הזו הייתה מלחמה דתית, שנקשרה לשחרור אל-אקצא. אזכיר שהדגל של החמאס הוא דגל ירוק, הקשור לדת המוסלמית, ולא דגל פלסטיני".
על בסיס כך, ברונשטיין סבור כי אין להשוות בין חמאס לבין הרשות הפלסטינית: "אויב מספר אחד של הרשות הפלסטינית, של אש"ף ושל הפת"ח, היה החמאס. החמאס שהגיע לשלטון ב-2007 רצח יותר מאלף אנשי אש"ף. החמאס נכון להיום הורג ורוצח כל פלסטיני שלא מוצא חן בעיניו". לכן, מדגיש ברונשטיין כי "אם חמאס היו רוצים להטיב עם העם הפלסטיני, הם לא היו גורמים לקטסטרופה הזאת שנפלה על העם הפלסטיני. הם לא רוצים מדינה פלסטינית. הם רוצים משהו דתי, ג'יהאד. הם רוצים מה שהאחים המוסלמים רוצים - שתהיה אומה מוסלמית. מי שהיום תומך במדינה פלסטינית הולך דווקא נגד החמאס". כלומר, מדינה פלסטינית לצידה של מדינה יהודית איננה משרתת את רצון חמאס, אלא את רצון הפלסטינים החפצים, לדבריו, בחיים, ובשלום.
בשבח אבו מאזן
בהמשך לדברי השבח לארגונים הפלסטינים שאינם חמאס, ברונשטיין הביע תמיכה חד משמעית באבו מאזן: "אפשר להגיד מה שרוצים על אבו מאזן, אבל בינתיים יש שקט יחסי בגדה, למרות כל הפרובוקציות היומיומיות של המתנחלים נגד הפלסטינים. נכון לשעות אלה, יש שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל לבין אנשי הרשות", לדבריו בזכות אבן מאזן.
לטענה כי אבו מאזן טרם "הספיק" לגנות במפורש את החמאס, ענה ברונשטיין: "הוא גינה מפורשות בקהיר, ואמר שכל האסון והקטסטרופה נולדו בגלל הפעולה של החמאס ב-7 באוקטובר, שללא שהחמאס עשה את זה, זה לא היה קורה. הוא גינה באופן שיטתי כל פעילות טרור". חלקתי עליו, אך הסכמנו להסכים שלא להסכים.
הוא מציג את החלופות כפי שהוא רואה אותן: "יש היום שתי הצעות קונקרטיות על השולחן. יש את ההצעה של החמאס, שאומר 'אנחנו רוצים מדינה אחת', ויש יותר ויותר פלסטינים שאומרים את זה היום. מה זאת אומרת מדינה אחת? זאת אומרת שבעוד שנה, שנתיים, חמש, עשר, יהיה רוב לפלסטינים, ואז הישראלים יהיו מיעוט יהודי, ואני מבטיח לך שחלק גדול מהישראלים יעזבו את הארץ, כשהסיפור של הציונות ומדינת יהודים ייגמר, וזה אף אחד לא רוצה." בקיצור, לא מה שרוב עדת ישראל היו רוצים בו.
לעומת זאת, אליבא ברונשטיין, "ההצעה השנייה, היא מה שרוצה ימין קיצוני בארץ, שאומר: גם אנחנו רוצים מדינה אחת, אבל המדינה שלנו, חלק מהם [הפלסטינים] נעודד לעזוב את האזור, ולחלק אחר מהם ניתן כמה הטבות, אבל לא ניתן להם אזרחות, שזה אפרטהייד, ככה קוראים לזה". לפי תמונה זו מסכם ברונשטיין "שתי האופציות האלה הן אופציות של מלחמה, אופציות של לחיות על החרב", כך שאין ברירה אלא ללכת להליך שלום, ובהקדם האפשרי.
הוא מזכיר שבאירועים באפריל ובאוקטובר האחרון, "בפעם הראשונה בהיסטוריה היה עימות ישיר בין ישראל לאיראן, ומי עזר בברית האווירית? צרפת הייתה שם. מקרון החליט להעביר מטוסים צרפתיים כדי לשמור על ישראל, אז איך אפשר לחשוב שלצרפת לא אכפת מביטחון ישראל? זה פייק ניוז, זו חוצפה, וזה לא בסדר."
לאחר עיסוק בהנהגה ובדיפלומטיה, ברונשטיין מחזק את טיעונו מצד אזרחי שתי המדינות. "בישראל יש עשרות אלפים של פרנקופילים שממשיכים לאחוז בדרכון הצרפתי שלהם, שומרים על אזרחות צרפתית שלהם, וגם בצרפת יש את הקהילה היהודית הכי גדולה באירופה".
ביחס לאמירתו האחרונה, במענה לטענתי כי מספרים מראים את דעיכתה המהירה של הקהילה היהודית בצרפת (לכאורה בגין אירועים אנטישמיים), השיב ברונשטיין: "הקהילה לא דועכת. אני מכיר את הבעיות ואני לא מסתיר את זה, אבל אני אומר לך שצרפת מנהלת מלחמת חורמה באנטישמיות, החוק הצרפתי אוסר את זה, והנשיא ושר הפנים עושים הכל כדי למנוע כל פעולה ואמירה אנטישמית." לחיזוק טענתו, ברונשטיין טען במפתיע "כיום, לצערי, היהודים בישראל בסכנה גדולה יותר, מאשר היהודים בצרפת", ולחיזוק טענתו הוסיף "לומר לך כמה ישראלים פונים אליי מדי יום בבקשה לדרכון ולאזרחות צרפתית?".
בשיחתנו שיתפתי את ברונשטיין בכך שמקרון זכור לרעה בקרב הישראלים לא רק בגין האמברגו האפשרי על ישראל, אלא גם לאור החלטתו של מקרון לאסור השתתפות ישראלית בתערוכת התעופה. ברונשטיין ביקש להציג כי מקרון, בסופו של דבר, אפשר לתערוכה להתקיים: "הצלחנו לשנות את ההחלטה בנוגע להשתתפות ישראל בכנס התעופה".
אלא שבפועל, בית המשפט המסחרי בפריז הוא שהכריע באוקטובר האחרון בעד עתירת התאחדות התעשיינים, מספנות ישראל ולשכת המסחר צרפת-ישראל, וקבע כי החברות הישראליות יוכלו להשתתף בתערוכה הביטחונית הימית (Euronaval). השופט ביטל למעשה את החלטת הנשיא מקרון, ממשלת צרפת ומארגני התערוכה, בקובעו כי איסור השתתפותן של החברות הישראליות אינו עומד בכללי השוק החופשי באיחוד האירופי ומנוגד לעקרונות השוויון ואי-האפליה. כשהצגתי דברים אלה, ברונשטיין השיב כי "בסופו של דבר בית המשפט יכול להחליט ככה, אבל ההחלטה האם להכניס את החברות הישראליות היא בסופו של דבר בידי מקרון".
כאמור, הריאיון נערך בחמישי שעבר, לאחר הכרזת מקרון על כוונתו להכיר במדינה פלסטינית, אך לפני ההתפתחויות האחרונות. מאז, בקרב גל ההתקפות הישראליות נגד דברי נשיא צרפת, יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, תקף את נשיא צרפת בחריפות ברשת X, בכתבו: "לך תז***ן! כן לעצמאות קלדוניה החדשה! כן לעצמאות פולינזיה הצרפתית! כן לעצמאות קורסיקה!".
על כל פנים, בסיום שיחתנו ברונשטיין ביקש שהכתבה תסתיים בדברים הבאים: "אני מאחל חג שמח לכל בית ישראל. אני והנשיא (מקרון) עושים, באמת, כל מה שאפשר כדי שהחטופים יחזרו הביתה".
התרעות פיקוד העורף