לפי ההחלטה המונחת על שולחן המועצה, מרגע תחילת הפירוק תועבר האחריות הביטחונית בדרום לבנון במלואה לידי צבא לבנון.
יוניפי״ל הוקם בשנת 1978 במטרה לפקח על נסיגת צה"ל מלבנון. בעקבות מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, הורחב משמעותית מנדט הכוח במסגרת החלטה 1701 של מועצת הביטחון. מאז פועלים בדרום לבנון כ־10,000 חיילים מ־40 מדינות.
למרות פריסתו הנרחבת, ישראל והמערב ביקרו לאורך השנים את יוניפי״ל על כך שלא הצליח למנוע את התעצמות חיזבאללה והקמת תשתיות צבאיות בסמוך לגבול.
המהלך לסיום מנדט יוניפי״ל נולד לאחר חודשים של דיונים אינטנסיביים בין חברות המועצה. ארצות הברית דחפה מלכתחילה להפסקה מהירה של מנדט יוניפי״ל. גורמים אמריקניים טענו כי הכוח "יקר מדי ואינו אפקטיבי", וכי אין הצדקה להמשך החזקתו בשטח. צרפת והמדינות האירופיות התנגדו לפירוק מיידי. הן הזהירו כי יציאה חפוזה של יוניפי״ל תותיר "ריק ביטחוני" בדרום לבנון, שבו עלול חיזבאללה להתבסס עוד יותר.
לבנון קיבלה את ההצעה ברצון זהיר. הממשלה בביירות הבהירה כי צבא לבנון יקבל על עצמו את האחריות הביטחונית, אולם במערב מוטלת ספק ביכולתו לעשות זאת בשל מגבלות תקציב ומשאבים.
אם תתקבל ההצעה, תסתיים נוכחותו של אחד מכוחות השיטור הוותיקים והגדולים ביותר של האו״ם במזרח התיכון. המהלך ישנה את מאזן הכוחות בדרום לבנון: האחריות תעבור לידי ממשלת לבנון בלבד, בעוד ישראל והקהילה הבינלאומית יעקבו מקרוב אחר השפעתו על פעילות חיזבאללה לאורך הגבול.
התרעות פיקוד העורף