"המסר הישראלי אינו רק לחמאס. עצם הפעולה מזכיר דפוס היסטורי של ׳הנוקמים׳ שפעלו אחרי השואה נגד נאצים, כדי להבהיר שלפגיעה ביהודים יש תגמול, גם במקומות שנחשבו בטוחים. בהיבט זה, המהלך עשוי לשמש כלי הרתעה רחב יותר, לא רק מול חמאס אלא מול גופים אלימים ברחבי העולם השוקלים פעולות אנטי־יהודיות. אם אין חסינות גיאוגרפית, גם האויבים הרחוקים ביותר יודעים שהיד הארוכה תגיע".
"כך נוצרה סיטואציה כפולה. מצד אחד, ישראל שלחה מסר חזק של חוסר חסינות ושל תגמול היסטורי. מצד שני, בהיעדר מהלך מקדים של אולטימטום ותיעוד דיפלומטי, היא נלכדה במסגור עוין בזירה הבינלאומית".
"בסופו של דבר, התקיפה בדוחה לא הייתה רק פעולה צבאית אלא מהלך אסטרטגי רב־שכבתי. היא שינתה את חוקי המשחק מול חמאס, חידדה את המסר לעולם לגבי תגמול על פגיעה ביהודים, אך גם חשפה את החשיבות הקריטית של ניהול תודעתי ומסגור נכון. במשחק הזה, לא די במטוסים ובטילים – גם הסיפור שנבנה סביבם הוא חלק בלתי נפרד מהניצחון".
התרעות פיקוד העורף