עוד דווח כי ארדואן עצמו חש בהתרחבות הישראלית ובסכנותיה הישירות למעמדו. ההתקפות הישראליות בסוריה, טען העיתון, איימו לא פעם על חיילים ויועצים טורקים ואף פגעו בקבוצות לוחמים הנתמכות בידי אנקרה. מצב זה הדגיש את מגבלותיה של טורקיה, חרף ניסיונותיה להרחיב את מעגלי ההשפעה באמצעות הכנסת כוחות וציוד לאזורים רגישים.
לפי אל־אח'באר, הקושי נובע גם ממדיניותה של טורקיה בעשור האחרון, כאשר שימשה נתיב מעבר ללוחמים זרים ותמכה בארגונים חמושים שפעלו נגד המשטר הסורי. מדיניות זו, שנועדה לחזק את אחיזת אנקרה בסוריה, הפכה כעת לנקודת תורפה שמאפשרת לישראל להעמיק את אחיזתה, ובמקביל להגביר את הלחץ על טורקיה עצמה.
העיתון הדגיש כי טורקיה אינה ערוכה לעימות צבאי ישיר מול ישראל. מצבה הכלכלי מתוח, הלירה המקומית נשחקת והתעשייה הביטחונית המקומית תלויה במרכיבים מערביים. לכך מצטרפים קשיים פוליטיים פנימיים: ירידה בתמיכה במפלגת "הצדק והפיתוח", גידול במתחים החברתיים ואתגרים גוברים במערכת הפוליטית.
ב־אל־אח'באר נכתב כי לנוכח כל אלה, האופציות שעומדות בפני ארדואן מוגבלות. האפשרות הראשונה היא להציע ויתורים נוספים לישראל, כלכליים או מדיניים, כדי למנוע הסלמה ישירה. האפשרות השנייה היא לנצל זירות פנימיות בסוריה, למשל באמצעות תמיכה בכוחות מקומיים, צעד שעלול להחריף את האלימות במדינה ולהוביל להסלמה בלתי נשלטת.
העיתון סיכם כי בשלב זה ניצב ארדואן מול מציאות שבה חלומות ההשפעה האזורית שלו נתקלים בעליונות ישראלית ברורה, וכי היכולת של טורקיה להכתיב את סדר היום בסוריה מוגבלת יותר מתמיד.
התרעות פיקוד העורף