סוגיות הקשורות לישראל, חופש הביטוי ועליית האנטישמיות בימין הפוליטי בארצות הברית חושפות קרעים עמוקים במפלגה הרפובליקנית, ומאיימות להפוך לנקודת מחלוקת חריפה בבחירות אמצע הקדנציה ומעבר להן. בעוד שהתמיכה בישראל עדיין חזקה יותר בקרב רפובליקנים מאשר בקרב דמוקרטים, סקר של ה"ניו יורק טיימס" מהסתיו האחרון מצא פער דורי משמעותי: בעוד 79 אחוז מהרפובליקנים מעל גיל 65 הזדהו יותר עם ישראלים מאשר עם פלסטינים, רק 40 אחוז בלבד בקרב רפובליקנים מתחת לגיל 44 הסכימו עם קביעה זו. פער זה, יחד עם ביקורתו החריפה של הפרשן המשפיע טאקר קרלסון על ישראל, מצביע על מתחים פנימיים שעלולים להתפרץ בפריימריז עתידיים. ה"ניו יורק טיימס" מדווח כי במשך שנים, רפובליקנים יהודים נטו להכחיש קיומה של בעיית אנטישמיות חמורה בימין, כשהם מצביעים על גילויי שנאה כלפי יהודים בשמאל וחוגגים את תמיכתו של הנשיא דונלד טראמפ בישראל. תמיכתו הצבאית החזקה של טראמפ בישראל, לצד קידום צעדים נרחבים נגד אנטישמיות בקמפוסים, חיזקה את תמיכתם של יהודים שמרנים רבים. אולם כעת, הבעיה ניצבת בפניהם ישירות, והדינמיקה הזו משתנה. הסערה האחרונה הגיעה לרמות הגבוהות ביותר בממשל, כאשר הנשיא טראמפ הגן בשבוע שעבר על טאקר קרלסון לאחר שזה האחרון ניהל ראיון ידידותי עם הלאומן הלבן ניק פואנטס, שהביע בעבר הערצה להיטלר וסטלין. הפרשה אילצה רפובליקנים רבים למצוא את עצמם במצב יוצא דופן שבו הם נדרשים להבהיר את המובן מאליו: שנאצים הם רשע. "זה משהו שכולנו צריכים לדעת, אבל עובדתית, היה צריך לומר את זה", אמר חבר הקונגרס מטנסי, דיוויד קוסטוף, שהרגיש צורך לגנות נאצים ואנטישמיות בכנס של קואליציית היהודים הרפובליקנים (RJC). באותו כנס, הסנאטור לינדזי גרהאם מדרום קרוליינה הצהיר: "אני נמצא באגף 'היטלר מבאס' של המפלגה הרפובליקנית". אפילו הפעילה מהימין הקיצוני, לורה לומר, שהיא יהודייה, טענה ברשתות החברתיות כי "למפלגה הרפובליקנית יש בעיית נאצים". בעוד שגורמים בכירים כמו יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון גינו את הפצת הדעות האנטישמיות, אחרים בימין מגנים על קרלסון. חברת הקונגרס מג'ורג'יה, מרג'ורי טיילור גרין, פטרה את הביקורת כ"תרבות ביטול" או צדקנות. אלכס ברוסוויץ, יועץ במערך הפוליטי של טראמפ, אמר כי הנשיא טראמפ וסגן הנשיא ג'יי.די. ואנס "לא נבחרו כדי לשמש כשוטרי פודקאסטים". ואכן, רבים אחרים, כולל חברת הקונגרס אליס סטפניק, הנחשבת למבקרת חריפה של אנטישמיות בשמאל, נמנעו מלהגיב על העימות. ההתמודדות עם אנטישמיות אינה חדשה למפלגה הרפובליקנית. בעבר התמודד השמרן ויליאם פ. באקלי ג'וניור עם תופעות דומות, והמפלגה סערה סביב מועמדותם של דמויות כמו דיוויד דיוק ופט ביוקנן. הנשיא טראמפ עצמו ספג ביקורת נרחבת ב-2017 כשאמר שהיו "אנשים טובים מאוד משני הצדדים" בעצרת לאומנים לבנים בשרלוטסוויל, וב-2022 כשאירח את פואנטס לארוחת ערב במאר-א-לאגו. פעילים רפובליקנים טוענים כי הרשתות החברתיות מקשות על ההתמודדות כיום, ומאפשרות תיאוריות קונספירציה והכחשת שואה לפרוח בפלטפורמות פופולריות. דבורה ליפשטדט, חוקרת שואה ששימשה כשליחה מיוחדת למאבק באנטישמיות בממשל ביידן, אמרה: "אני חסרת מנוחה כעת יותר מאי פעם". לדבריה, העלאת דמות כמו פואנטס על ידי קרלסון "נותנת לזה לגיטימציה, וזה מתחיל לנוע לכיוון המרכז". המאבקים הפנימיים כבר מעצבים את המרוצים העתידיים. בקנטקי, חבר הקונגרס תומאס מאסי, ממבקריה החריפים של ישראל במפלגה ומגן של קרלסון, יתמודד בפריימריז מול אד גאלריין הנתמך על ידי טראמפ. ב-RJC הגדירו את הדחתו של מאסי כ"עדיפות עליונה". במקביל, הסוגיה משפיעה על המרוץ הנשיאותי של 2028. סגן הנשיא ואנס, מועמד אפשרי, שמר על שתיקה בנושא קרלסון. לעומתו, הסנאטור טד קרוז מטקסס, שגם הוא עשוי להתמודד, היה אחד ממבקריו החריפים ביותר של קרלסון, ועורר בכך זעם נגדי. "אי אפשר שתהיה לך מפלגה פוליטית ששונאת את כולם פרט לאנשים לבנים שאוהבים את היטלר, ולחשוב שתנצח בבחירות", אמרה נחמה סולובייצ'יק, אסטרטגית רפובליקנית. דייוויד ברוג, פעיל רפובליקני ותיק, סיכם: "המאבק בהחלט נמשך. עדיין לא נקבע איזה צד ינצח".
התרעות פיקוד העורף