התוכנית משקפת גישה המטשטשת את הגבולות בין התחום האזרחי לצבאי. עם זאת, יישומה נתקל בקשיים משמעותיים הנובעים מתשתיות רעועות ובירוקרטיה של ימי שלום. במהלך המלחמה הקרה, גרמניה החזיקה בתשתיות דו-שימושיות רבות, אך כיום מעריכה ברלין כי 20% מהכבישים המהירים ויותר מרבע מהגשרים זקוקים לתיקון. השבריריות נחשפה בתקרית שאירעה בפברואר 2024, כאשר ספינת משא פגעה בגשר רכבת חיוני בצפון-מערב גרמניה וקטעה את חיבור הרכבת היחיד לנמל נורדנהאם - המסוף היחיד בצפון אירופה שהורשה באותה עת לטפל במשלוחי תחמושת לאוקראינה. האירוע אילץ את צבא ארה"ב להסיט משלוחים לפולין.
לפי הדיווח, כחלק מההיערכות, הצבא הגרמני משלב את המגזר הפרטי במאמצים. בסתיו האחרון הקימה חברת "ריינמטאל" מחנה שדה ל-500 חיילים בתוך 14 ימים, אך התרגיל חשף ליקויים לוגיסטיים, כגון מחסור בשטח לכלי רכב וצורך ברמזורים ייעודיים למניעת פקקים. תרגיל נוסף שנערך בהמבורג, שדימה שיירה של נאט"ו, נתקל בשיבושים כאשר מפגינים (שהיו אנשי מילואים כחלק מהתרחיש) הדביקו את עצמם לכביש, ולמשטרה לא היה את החומר הנדרש לשחררם, מה שגרם לעיכוב של שעתיים.
גורמים רשמיים בגרמניה צופים כי רוסיה תהיה מוכנה לתקוף את נאט"ו ב-2029, אך רצף של אירועי ריגול וחבלה מרמז כי המועד עשוי להיות קרוב יותר. ברלין מתכננת להשקיע 166 מיליארד אירו עד 2029 בתשתיות, כולל שיקום רכבות ושדרוג נמלים. הקנצלר פרידריך מרץ הדגיש בפני מנהיגים עסקיים את חומרת המצב ואמר כי למרות שגרמניה אינה במלחמה, היא "אינה חיים עוד בימי שלום". האתגר המרכזי העומד בפני המתכננים הוא שינוי התודעה הציבורית והצבאית, וחזרה למוכנות שאפיינה את העבר אך בהתאמה לאיומים המודרניים כמו רחפנים ומתקפות סייבר.
במקביל: רוסיה מתחמשת
בעוד שבעבר מוסקבה שיגרה טילים מיד עם ייצורם, נתונים עדכניים מצביעים על כך שקצב הייצור עולה כעת על קצב השיגורים. המודיעין האוקראיני מעריך כי נכון ליוני האחרון, רוסיה הרחיבה את יכולת הייצור שלה לכ-2,900 טילים בשנה, בהם טילי איסקנדר, קינז'אל וקליבר. פביאן הופמן, מומחה לטילים מאוניברסיטת אוסלו, הזהיר כי המלאי הגדל מציב את קייב בסכנה חמורה, במיוחד לאור המחסור במיירטים מערביים מסוג פטריוט ו-SAMP/T.
התרעות פיקוד העורף