בלב המשא ומתן עומדת המחלוקת הטריטוריאלית סביב אזורי דונייצק ולוהנסק, הידועים כדונבאס. זלנסקי הגדיר זאת כ"נקודה הקשה ביותר", שכן רוסיה ממשיכה להציב דרישות מקסימליסטיות ומתעקשת שאוקראינה תוותר על יתרת השטח בדונבאס שטרם נכבש, אולטימטום שאוקראינה דחתה. כדי לקדם פשרה, ארה"ב הציעה להפוך אזורים אלו ל"אזורים כלכליים חופשיים".
אוקראינה מתעקשת כי כל הסדר חייב להיות מותנה במשאל עם שיאפשר לעם האוקראיני לקבוע את גורלו, תהליך שידרוש 60 יום של הפסקת אש, וכן דורשת את פירוז האזור ונוכחות כוח בינלאומי. הטיוטה קובעת כי קו המגע הנוכחי, החוצה חמישה מחוזות, יוקפא עם חתימת ההסכם, וכוחות בינלאומיים יוצבו לאורכו. כמו כן, מוצע כי הכוחות הרוסיים ייסוגו ממחוזות דניפרופטרובסק, מיקולאייב, סומי וחרקוב.
סוגיה מורכבת נוספת היא ניהול תחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'יה, הגדולה באירופה, הנמצאת תחת כיבוש רוסי. ארה"ב מציעה קונסורציום משותף לאוקראינה, ארה"ב ורוסיה, שבו לכל צד יהיה חלק שווה (33%) וחלוקת דיבידנדים, כאשר האמריקאים ישמשו כמנהלים הראשיים.
זלנסקי דחה את ההצעה כ"לא מציאותית" והציע מנגנון חלופי של מיזם משותף בין ארה"ב לאוקראינה בלבד, שבו האמריקאים יוכלו להחליט באופן עצמאי כיצד לחלק את חלקם (50%). הדיונים על התחנה ארכו כ-15 שעות, וכללו הצעה אוקראינית להפוך את העיר אנרהודאר לאזור כלכלי חופשי ומפורז.
במסגרת ההסכם המתגבש, אוקראינה צפויה לקבל ערבויות ביטחון "חזקות" במסמך דו-צדדי נפרד עם ארה"ב, המדמה את סעיף 5 של נאט"ו ומחייב פעולה במקרה של תוקפנות רוסית מחודשת. ההסכם כולל גם מנגנוני ניטור באמצעות לוויינים ומערכות התרעה מוקדמת. בנוסף, הטיוטה כוללת שמירה על צבא אוקראיני בהיקף של 800 אלף חיילים בעת שלום, קביעת תאריך ספציפי להצטרפות לאיחוד האירופי, ושחרור כל האסירים מאז 2014.
התרעות פיקוד העורף