"בשנות ה-50, שחקניות בצרפת היו ברונטיות, לא בלונדיניות, והעובדה שבריז'יט צבעה את שערה לבלונדיני הייתה צעד מהפכני שניסה להשוות אותה לשחקניות הוליוודיות, בעיקר למרילין מונרו. זה יצר הילה הוליוודית סביבה. בקטע הכי משמעותי בסרט, לקראת הסוף, היא רוקדת ממבו ברגליים יחפות על שולחן כשמאחוריה תזמורת נגנים שחורים. מרגישים בסצינה הזו משהו מיוחד, את החופש, וזה גם מה שמבדיל אותה ממרילין מונרו, לדעתי, כי המיניות של מונרו הייתה מרומזת, ובריז'יט שמה את המיניות על השולחן. לפני הסרט הזה נשים לא התפשטו בסרט צרפתי, זה היה מאוד מיוחד ואמיץ, שהיא מתפשטת", מספר ד"ר אמית.
"ההחלטה להצטלם בעירום הייתה שלי, מתוך רצון לבטא את החופש שלי כאישה וכאמנית", התייחסה בעבר בארדו לנושא. "עבורי, זה לא היה עניין של שערורייה, אלא של כנות וביטוי עצמי. ידעתי שזה יגרום למהומה, אבל לא היה אכפת לי. ראיתי בזה דרך לשבור את המוסכמות שהיו קיימות באותה תקופה", מספר ד"ר אמית.
אהבה את האהבה
בארדו נולדה ב-29 בספטמבר 1934 בפריז, בבית מכובד, קתולי ונוקשה. "היא הייתה הבת הבכורה במשפחה בורגנית ועשירה מאוד ברובע יוקרתי", מספר ד"ר אמית. "בילדותה היא חשבה שהיא מכוערת. נקודת המפנה הייתה כשהוריה שלחו אותה בנעוריה לשיעורי מחול. שם חלה המטמורפוזה שלה, והשינוי התדמיתי מ'ברווזון מכוער' ל'ברבור יפה'".
כשהייתה בת 15 ארגנה לה אמה צילומים למגזיני אופנה. כיוון שבאה ממשפחה מכובדת, ולא רצתה לכתוב את שמה, היא אימצה את שם הבמה "בבה" (BB). מי שהתלהב מצילומי האופנה שלה היה הבמאי רוז'ה ואדים, המבוגר ממנה בשש שנים. "מהר מאוד הוא התחיל לקחת אותה לצילומים והם החלו לנהל רומן, למורת רוחם של הוריה", ממשיך אמית."היא הייתה קטינה, והוא היה מבוגר ממנה וממעמד נמוך משלה. לאחר שהיא ניסתה להתאבד, הוריה הבינו שכדי שלא תעשה מעשה אובדני נוסף עליה להמשיך בקשר עם ואדים. הוא הפך להיות המנטור שלה".
"אהבתי את האהבה", התייחסה פעם בארדו לרומנים הרבים שלה. "תמיד הייתי מוקפת בגברים, והם היו חלק חשוב מחיי. אהבה ותשוקה היו הכוחות המניעים מאחורי כל מה שעשיתי, אבל הן גם היו מקור להרבה סבל. הייתי מאוהבת ברעיון של אהבה, אבל גיליתי מהר מאוד שהיא לא תמיד מחזיקה מעמד. כל גבר שנכנס לחיי הביא עימו סערה, ולעיתים קרובות השאיר אותי מרוסקת. הדימוי שלי כסמל מין השפיע גם על מערכות היחסים שלי. אנשים ציפו ממני להיות כמו הדמות שראו על המסך, או במגזינים, וזה יצר הרבה לחצים. הייתי צריכה לעבוד קשה כדי להוכיח שיש בי הרבה יותר מסתם יופי חיצוני".
כלואה בתוך דמות
שנת 1960, שבה בארדו הפכה לאם, הייתה גם שנת מפנה בקריירה הקולנועית שלה. עד אז, רוב התפקידים שקיבלה תאמו את מעמדה כסמל מין ופחות דרשו ממנה איכויות משחק. באותה שנה היא הופיעה בסרטו הדרמטי של אנרי ז'ורז' קלוזו "האמת", שהיה לאחת הקלאסיקות של הקולנוע הצרפתי. בסוף הסרט מתאבדת הדמות שגילמה בארדו. במציאות, בארדו ניסתה להתאבד בסיום הצילומים, כדבריה, בשל הטוטאליות שהתפקיד בסרט דרש ממנה.
בשנותיה האחרונות סבלה מדלקת ניוונית במפרק הירך והרבתה להתראיין בטלפון לכלי התקשורת. לפני שנתיים תמכה בעדן גולן, נציגת ישראל לאירוויזיון, והביעה עמדה תומכת כלפי ישראל. בכלי התקשורת בצרפת נמסר אתמול כי היא הלכה לעולמה לאחר תקופה שבה אושפזה בעקבות מחלה קשה. "הסמליות הכי חשובה שלה זה שהיא הייתה סמל לפמיניזם", מסכם ד"ר אמית. "חייה האישיים הסוערים, האמהות הגרועה והשימוש שלה במיניות הובילו לחיצי ביקורת נגדה. היא לא הייתה קונצנזוס, אבל את ההשפעה שלה על תרבות צרפת אי אפשר לקחת ממנה".
התרעות פיקוד העורף