נתניהו קיווה לשכנע את טראמפ לנקוט קו נוקשה יותר כלפי טורקיה, אך נראה כי הן מאמצי החיזור האישיים והן קמפיין תקשורתי מקביל לא נשאו פרי. כעת עולה השאלה המרכזית: האם ישראל תכיר במציאות המשתנה ותאמץ גישה פרגמטית יותר כלפי אנקרה.
סוגיית מטוסי ה־F-35
ואולם, לפי ההסדרים האמריקאיים, טורקיה נכללת בזירה האירופית ומצויה תחת פיקוד EUCOM, ולכן אינה כפופה למסגרת המשפטית שעליה ביקש נתניהו להסתמך. מאמצי הלובי שניהל נגד גישתה של טורקיה למטוסי הקרב F-35 כשלו - לפחות ברמת עמדתו של הנשיא האמריקאי.
סוריה: פערי תפיסה ברורים
הנושא השני היה סוריה, ושם נחשף פער מהותי בין תפיסתו של נתניהו לבין חזונו של טראמפ. למעשה, בכל הנוגע לערעור היציבות בסוריה, ישראל מוצאת את עצמה כיום עם חפיפה מסוימת של אינטרסים עם איראן - מצב שטראמפ דחה במפורש.
נראה כי נתניהו לא הפנים שטראמפ מזהה פוטנציאל כלכלי משמעותי בשיקום סוריה. כדי לממש רווחים אלו, סוריה חייבת להישאר יציבה - ויציבות זו, לפי גישת טראמפ, מחייבת מעורבות טורקית מוגברת וריסון ישראלי.
עזה והכוח הבינלאומי
לדבריו, יוזמה כזו לא תוכל להצליח ללא טורקיה, במיוחד לנוכח חוסר הנכונות של מדינות רבות אחרות לשלוח כוחות לשטח. הדרתה של טורקיה עלולה, לשיטתו, לערער את המהלך כולו.
הערכה מפוכחת יותר של המצב הייתה עשויה להוביל למסקנה כי מעורבות טורקית בכוח בינלאומי לייצוב עזה עשויה דווקא לחזק את הביטחון האזורי - כולל ביטחונה של ישראל עצמה.
הפסד ברור בזירה הטורקית
לסיכום, אם מבקשים לתאר במונחים של כדורגל כיצד הסתיימה הפגישה מבחינת שאיפותיו של נתניהו כלפי טורקיה, התוצאה ברורה למדי: ארדואן 3 - 0 נתניהו.
התרעות פיקוד העורף