מריה קורינה מצ'אדו (58) אינה דמות חדשה בנוף הפוליטי של ונצואלה, אך הדרך שעשתה ממעמד האליטה הישנה ועד להפיכתה לסמל המאבק העממי בדיקטטורה היא יוצאת דופן. היא מכונה בפי תומכיה ומתנגדיה "אשת הברזל", כינוי המעיד על עמדותיה הבלתי מתפשרות מול המשטר הצ'אוויסטי לאורך שני עשורים.
מנהיגת האופוזיציה
המאבק על הקלפי לפני שנכנסה לפוליטיקה המפלגתית, הקימה מצ'אדו ב-2002 את ארגון "הצטרפו", עמותה אזרחית שנועדה להבטיח את טוהר הבחירות. פעילות זו סימנה אותה כבר אז כאויבת המשטר. ב-2010 נבחרה לאסיפה הלאומית עם מספר הקולות הגבוה ביותר במדינה. זכור במיוחד העימות שלה ב-2012 מול הנשיא דאז הוגו צ'אבס בפרלמנט, כשקראה תיגר על מדיניות ההלאמה שלו. צ'אבס, בתגובה מזלזלת שהפכה למטבע לשון, ענה לה: "נשרים אינם צדים זבובים", משפט שכיום נתפס כאירוני, לאור העובדה שמצ'אדו נותרה עומדת בעוד המורשת הצ'אוויסטית מתפוררת.
בניגוד למפלגות אחרות באופוזיציה שניסו להתפשר עם המשטר הסוציאליסטי, מצ'אדו הציגה קו ליברלי-ימני מובהק. ב-2012 הקימה את מפלגת "בואי ונצואלה", המקדמת כלכלת שוק חופשי, הפרטת חברות ממשלתיות כושלות והקטנת המנגנון הממשלתי. היא דגלה לאורך השנים בגישה רדיקלית שלפיה אין טעם במו"מ עם "נרקו-דיקטטורה", עמדה שלעיתים בודדה אותה בתוך האופוזיציה עצמה, עד שהמציאות הוכיחה את צדקתה בעיני רבים.
חתנית פרס נובל
הדרך לפרס נובל ולחילוץ ההכרזה עליה ככלת פרס נובל לשלום באוקטובר 2025 הייתה נקודת המפנה שהפכה אותה מסמכות מקומית לסמל עולמי. ועדת הפרס באוסלו ציינה את "אומץ ליבה לעמוד בחזית המאבק הלא-אלימים, גם כאשר נשללו ממנה זכויותיה הבסיסיות ביותר". באנקדוטה שזכתה לתשומת לב רבה בוושינגטון, ציינו פרשנים את האירוניה בכך שמצ'אדו זכתה בפרס היוקרתי שבו חשק הנשיא טראמפ עצמו במשך שנים ארוכות.
התרעות פיקוד העורף