בעלות בריתה של דנמרק באירופה התייצבו לצידה, מתוך חשש כי ויתור על גרינלנד יצור תקדים מסוכן שיעודד מעצמות אחרות להעלות תביעות טריטוריאליות נגד מדינות קטנות.
הנטל הכלכלי על דנמרק הוא משמעותי. קופנהגן מעבירה לגרינלנד מענק שנתי של כ-610 מיליון דולר, כאשר סך ההוצאה השנתית הכוללת את מערכות המשפט, המשטרה והביטחון מגיע לכמיליארד דולר. בנוסף, דנמרק הכריזה אשתקד על חבילת הגנה ארקטית בשווי של כ-6.54 מיליארד דולר בתגובה לביקורת אמריקנית.
בתוך דנמרק נשמעים קולות המפקפקים בכדאיות המאבק על טריטוריה המעוניינת לעזוב, אך הממשלה ניצבת בפני איזון עדין: עמידה איתנה נדרשת לשמירה על אמינות דיפלומטית, אך היא מסכנת את היחסים עם ארה"ב בתקופה שבה האיום הרוסי גובר.
הנשיא טראמפ שב והדגיש את הצורך האסטרטגי של ארצות הברית להחזיק בבעלות מלאה על גרינלנד. בדברים שנשא אמש (שישי) בפני עיתונאים בוושינגטון, הבהיר הנשיא כי המטרה העיקרית היא מניעת השתלטות עוינת מצד מעצמות מתחרות, ובראשן רוסיה וסין. לדבריו, הסדרים קיימים אינם מספקים מענה ביטחוני הולם לטווח הארוך, והוא הציג עמדה נחרצת לגבי הצורך בשינוי הסטטוס-קוו של הטריטוריה.
בתשובה לשאלה שהופנתה אליו, הסביר הנשיא טראמפ את ההבדל המהותי בעיניו בין חכירה לבין ריבונות מלאה, תוך התייחסות למחויבות הביטחונית הנדרשת. "מדינות חייבות להחזיק בבעלות, ואתה מגן על בעלות, אתה לא מגן על חכירות. ואנחנו נצטרך להגן על גרינלנד", אמר הנשיא. הוא הוסיף וקבע כי הסכמים מוגבלים בזמן אינם רלוונטיים עוד במציאות הנוכחית: "מדינות לא יכולות לעשות עסקאות לתשע שנים או אפילו עסקאות למאה שנים", טען, תוך שהוא מדגיש כי ארצות הברית חייבת להיות הבעלים של הטריטוריה כדי להבטיח את האינטרסים שלה.
בנוגע לאופן בו תשיג ארצות הברית את השליטה בטריטוריה, הנשיא טראמפ נקט בלשון תקיפה וציין כי הדבר ייעשה "בדרך הקלה" או "בדרך הקשה". אמירה זו מצטרפת להצהרות מהבית הלבן, לפיהן הממשל שוקל את רכישת הטריטוריה אך אינו שולל אפשרויות אחרות.
התרעות פיקוד העורף