על פי רשת CNN כבר אז, דמיין רוביו את עצמו כחלק מהמאבק הבלתי גמור של קובה. בזיכרונותיו משנת 2012, "בן אמריקאי", נזכר רוביו כיצד התרברב שיבוא יום והוא יוביל צבא של גולים להפלת פידל קסטרו ויהפוך לנשיא קובה החופשית.
חצי מאה מאוחר יותר, אותה רברבנות ילדותית נראית נבואית באופן בולט. רוביו, המכהן כעת כמזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ, מילא תפקיד מרכזי בעיצוב הפעולה הצבאית האמריקאית שהובילה לתפיסתו הדרמטית של מדורו, בעל ברית קרוב וותיק של קובה. בעקבות האירועים, הצהיר הנשיא טראמפ כי רוביו יסייע "לנהל" את ונצואלה במהלך הטלטלה הנוכחית.
התוצאה אמנם לא התפתחה בדיוק כפי שדמיין רוביו בן ה-54 בילדותו, אך היא נושאת את חותם הפוליטיקה שהגדירה את חינוכו. כבן למהגרים קובנים, רוביו התבגר במיאמי כחלק בקהילת הגולים של העיר, וצמח פוליטית בתוך תרבות שבה הזיכרונות מהאי והפחד העמוק מסוציאליזם נותרו כוחות רבי עוצמה.
כעת, כאשר רוביו מתגלה כפנים הציבוריות של עידן חדש ונועז במדיניות החוץ האמריקאית, כזה שזעזע בעלי ברית והכניס את חצי הכדור המערבי לאי-ודאות, חברים ובעלי ברית ותיקים רואים בכך תוצר של אותם כוחות מעצבים.
עם האמונה הזו ברוביו מגיעה התקווה, ואף הציפייה, שהוא יוכל בקרוב לפקח גם על נפילת המשטר בקובה. סטיב בובו, ראש עיריית היילו, פלורידה לשעבר וחבר קרוב, ניסח זאת בבהירות: "אל תטעו, קראקס חופשית צריכה להוביל להוואנה חופשית".
רוביו ספג מציאות זו דרך סבו מצד אמו, אותו תיאר כ"מנטור וחבר הילדות הקרוב ביותר שלי". סבו תיעב את הנשיא ג'ון פ. קנדי בשל כישלון הפלישה למפרץ החזירים והעריץ את הנשיא רונלד רייגן בשל עמדתו הנוקשה נגד הקומוניזם. הוא האמין, כתב רוביו, שללא אמריקה חזקה העולם ייכנע לאפלה. בשנות ה-20 לחייו, שקע רוביו בפוליטיקה הזו.
הוא התמחה במשרדיהם של חברי קונגרס קובנים בולטים, ובגיל 25 שימש כרכז דרום פלורידה בקמפיין הנשיאותי של בוב דול. שנתיים לאחר מכן, כשהוא חמוש בספרדית שוטפת, רוביו רץ למועצת העיר מערב מיאמי. במהלך הקמפיין, גילה רוביו את זהותו: "הייתי יורש לשני דורות של חלומות לא ממומשים", כתב. "הייתי הסוף של הסיפור שלהם".
חודש לאחר שרוביו זכה בבחירות המקומיות ב-1998, ונצואלה בחרה נשיא חדש: הפופוליסט השמאלני הוגו צ'אבס. עלייתו של צ'אבס הבהילה את הגולים הקובנים במיאמי, שרבים מהם מתעקשים עד היום כי הזהירו את תושבי ונצואלה מפני הכוחות הפוליטיים שהשתלטו על קובה.
"תושבי ונצואלה אמרו, 'זה לא יכול לקרות לנו, יש לנו נפט, אנחנו לא קובה, אנחנו לא אי'", סיפרה אלינה גרסיה, המפקחת על הבחירות במחוז מיאמי-דייד. "אבל זה קרה".
בין השנים 2000 ל-2010, בעוד רוביו מטפס בסולם הדרגות בבית המחוקקים של פלורידה, כ-70 אלף איש נמלטו משלטונו של צ'אבס והתיישבו מחדש בארה"ב, רבים מהם בדרום פלורידה. הם הצטרפו לגולים הקובנים בדרישה לגישה נוקשה נגד הסוציאליזם באמריקה הלטינית.
פלורידה בחרה ברוביו לסנאט ב-2010, והוא הפך לקול בולט יותר ויותר בנושא ונצואלה. ב-2014 הוא היה שותף לחקיקת סנקציות ונשא נאום חריף בסנאט נגד יורשו של צ'אבס, ניקולאס מדורו, בטענה שהמדינה נראית יותר ויותר כמו קובה מבחינה כלכלית ופוליטית.
הקמפיין של רוביו להדחת מדורו נתקע במהלך כהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ. הנשיא ג'ו ביידן העניק למרבית הפליטים מוונצואלה מעמד הגנה זמני (TPS), מהלך שרוביו תמך בו בפומבי. אולם, הנשיא טראמפ סיים את ההגנות הללו בשנה שעברה, וממשלו הבהיר השבוע כי הם עדיין עומדים בפני גירוש בעקבות הדחת מדורו, באמירה כי "כעת הם יכולים לחזור הביתה למדינה שהם אוהבים".
רוביו אינו אדם סבלני מטבעו; בספרו הודה כי הוא נאבק בחוסר סבלנות עד היום. אולם בנושא ונצואלה, הוא שיחק משחק לטווח ארוך. רוביו תמך בנשיא טראמפ במהלך הפריימריז של 2024 ושמר על קשרים הדוקים עם המעגל הפנימי שלו. ההימור השתלם כאשר הנשיא טראמפ ניצח ומינה את רוביו להוביל את מחלקת המדינה.
רוביו מצא בעלי ברית חדשים לדחיפה לשינוי משטר בוונצואלה וכיול מחדש את המסר שלו. "הוא זיהה שהטיעון המנצח אינו עוד בניית אומה והפלת דיקטטור למען הדמוקרטיה, אלא רדיפה אחר סוחרי סמים ועצירת ההשפעה של רוסיה וסין", אמר פעיל רפובליקני המקורב לרוביו. המטרות לא השתנו, אך הטיעון מוסגר מחדש.
בדרום פלורידה, קובנים רבים חשים עידוד בעקבות סילוקו של מדורו והשפעתו של רוביו על השינוי החד במדיניות החוץ האמריקאית. "אם תדבר עם כל קובני, הם יגידו לך שקובה תהיה בקרוב, ושהיא תהיה הבאה בתור", אמרה גרסיה.
הנשיא טראמפ לא הכחיש את הספקולציות, ואמר לכתבים כי קובה עשויה "ליפול בכוחות עצמה" בקרוב. רוביו היה פחות זהיר לגבי גורלו של בית אבותיו. "אם הייתי גר בהוואנה והייתי בממשלה", אמר רוביו, "הייתי מודאג".
נציין כי לאחר מכן, בפוסט ברשת החברתית Truth Social שבבעלותו, כתב טראמפ כי "קובה התקיימה, במשך שנים רבות, על כמויות גדולות של נפט וכסף מוונצואלה. בתמורה, קובה סיפקה 'שירותי ביטחון' לשני הדיקטטורים האחרונים של ונצואלה, אך לא עוד! רוב הקובנים הללו מתו בעקבות המתקפה של ארה"ב בשבוע שעבר, וונצואלה אינה זקוקה עוד להגנה מפני הבריונים והסחטנים שהחזיקו אותה כבת ערובה במשך שנים רבות כל כך".
עוד כתב: "לוונצואלה יש כעת את ארצות הברית של אמריקה, הצבא החזק ביותר בעולם (בפער ניכר!), כדי להגן עליה, ואנו אכן נגן עליה. לא יעברו עוד נפט או כסף לקובה - אפס! אני מציע בתוקף שהם יעשו עסקה, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה על תשומת לבכם לעניין זה. הנשיא טראמפ".
התרעות פיקוד העורף