על פי גורמים פוליטיים ותקשורתיים בלבנון, בביקורים איראניים קודמים היה המסר המרכזי בביירות חיזוק פעילות "ההתנגדות" הצבאית, עידוד העימות עם ישראל והצגת ארצות הברית כ"שטן הגדול". השיח, כך נטען, התמקד בהסלמה, באיומים ובמופעי כוח - לרבות הצהרות על טילים מדויקים ויכולת להשמיד את ישראל בתוך דקות, כפי שצוטטו בעבר בכירים במשמרות המהפכה.
ואולם, לפי הפרשנות הלבנונית, עראקצ’י בחר שלא להיגרר להסלמה פומבית, והגיב בריסון ובאיפוק דיפלומטי. בכך, נטען, סיכל מראש ניסיון להפוך את הביקור למשבר דיפלומטי גלוי - במיוחד על רקע הלחצים הפנימיים באיראן והמתיחות הגוברת מול וושינגטון וישראל. עוד צוין בדיווחים כי עראקצ’י הקפיד לפעול דרך משרד החוץ הלבנוני ולבקש פגישות רשמיות עם נשיא המדינה, יו"ר הפרלמנט וראש הממשלה, צעד שנתפס בלבנון כניסיון מודע לשמור על כללי הפרוטוקול ולמנוע חיכוך מיותר.
לפי גורמים פוליטיים בלבנון, שר החוץ הלבנוני ראה בהתנהלות זו אכזבה מסוימת, שכן ציפה - או קיווה - לצעד איראני שיאפשר עימות פומבי חריף יותר. אולם צעד כזה, כך נטען, לא התרחש.
הביקור האחרון משתלב, לפי הדיווח, במגמה רחבה יותר של נוכחות איראנית "רכה" בלבנון. עראקצ’י ביקר במדינה פעמיים בתוך חודשים ספורים - תחילה ביוני האחרון, אז חתם על המהדורה הראשונה של ספרו "כוח המו״מ", וכעת שב לביירות כדי להשיק את המהדורה השנייה, הכוללת פרק חדש על העימות עם ארצות הברית וישראל.
פרשנים בלבנון מעריכים כי איראן החלה להבין שעליה לנצל את הזירה הלבנונית לא רק כבסיס צבאי ולוגיסטי, אלא גם כמרחב לקידום רעיונותיה המדיניים והדיפלומטיים. בהקשר זה מובאת, בדיווח הלבנוני, אנלוגיה היסטורית: כמו ההבדל בין אתונה - מרכז היצירה התרבותית והפילוסופית - לבין ספרטה, שהתמקדה באימונים ובמלחמה, כך נשאלת השאלה האם איראן בוחרת כעת לראות בלבנון פלטפורמה של רעיונות, תקשורת והשפעה רכה, ולא רק "מחסן טילים" על חופי הים התיכון.
התרעות פיקוד העורף