בסיס אל תנף האמריקני נמצא במשולש הגבולות עיראק-סוריה-ירדן במזרח סוריה, ותפקידו העיקרי היה לחסום פיזית את המסדרון היבשתי שמוצאו באיראן, עובר דרך עיראק ומסתיים בסוריה. הבסיס היה אולי הק"מ הרבוע המשמעותי במזה"ת בעשור האחרון, אשר הוקם בשנת 2016 בלב המדבר הסורי על הכביש המחבר בין בגדאד לדמשק, ובסמוך למשולש הגבולות עם ירדן.
סביב הבסיס הוגדר לאורך השנים אזור חיץ של 55 ק"מ שבו נאסרה נוכחות של כוחות סוריים או מיליציות שיעיות, שזכו לתקיפות מהאוויר. כך הפך אל תנף לבועה של ריבונות אמריקנית בלב שטח סורי. הבסיס עצמו הפך למטרה המועדפת על המיליציות הפרו איראניות באמצעות תקיפות כטב"מים ורקטות בלתי פוסקות.
בהסכם עצמו התחייבה סוריה רשמית למנוע נוכחות או מעבר של כוחות צבאיים שאינם סורים ברדיוס של 100 ק"מ מהגבול עם ירדן ועיראק, ולמנוע את הפיכתו של הציר היבשתי למסדרון הברחות נשק. עוד נקבע כי יוקם מרכז תיאום משותף בבגדאד שבו יהיו שותפים נציגי צבאות סוריה, עיראק ומשקיפים אמריקאים.
כך או כך, המשמעויות של המהלך דרמטיות: ארה"ב מצמצמת BOOTS ON THR GROUND ובוחרת להמר בענק על הממשל החדש בסוריה (אך יש לזה תקרת זכוכית): וושינגטון בחרה במשטר אל ג'ולאני כגורם מייצב, וזוהי הבעת אמון גדולה בו. עם זאת, אלפי אסירי דאעש שהועברו מסוריה לעיראק, זהו סימן בולט לכך שארה"ב אינה סומכת על היכולת של אל ג'ולאני לשמור עליהם.
ירדן מאוד מודאגת מהמהלך וחוששת שסוריה לא תצליח להשתלט על המרחב המדברי, מה שייצור פרצה למבריחי סמים ולחוליות דאעש. חלק מהכוחות האמריקניים שפונו מסוריה עברו לבסיס TOWER22 בתוך שטח ירדן ומ"התקפה" בשטח סוריה ל"הגנה" בשטח ירדן. כל אלו מגבירים מאוד את הלחץ על צבא ירדן.
העולם הערבי (בדגש לסעודיה) רואה במהלך צעד לקראת חזרתה של סוריה לליגה הערבית, אך תוך התנייה ביכולת של אל ג'ולאני ואנשיו לרסן את ההשפעה האיראנית.
ישראל חוששת מחידוש המסדרון היבשתי מאיראן ועיראק, אך מנגד אולי תזכה לחופש פעולה נרחב יותר דה פקטו במזרח סוריה ללא הצורך בתיאום עם ארה"ב חסימה של חלק מהציר היבשתי בעצמה (יש לזכור שהמרחב הדרוזי (או סוידאא) חוצץ בין ישראל לגבול הסורי המזרחי.
אין יותר מחסום פיזי אמריקני בפני חידוש המסדרון היבשתי מאיראן. העברות אמל"ח ופעילים לחיזבאללה בלבנון וכניסת מיליציות שיעיות ופרו איראניות לסוריה, בדגש לאזור המגע עם כוחות צה"ל, והכל תלוי כעת בהיקף הפעילות הסורית ובאיכותה.
היעדר חיץ בין הכוחות הסונים הקיצונים של אל ג'ולאני לבין כוחות המיליציות השיעיות במערב עיראק. זהו פתח לחיכוך דתי וצבאי משמעותי (כשהנוכחות האמריקנית בעיראק רחוקה משם – באירביל בצפון עיראק).
בכל מקרה, משטר אל ג'ולאני יעמוד מעתה והלאה במבחן הראשון שלו נגד איומים מבחוץ. נראה שארה"ב לקחה כאן הימור מחושב: מעניקה לאל ג'ולאני ריבונות מלאה ואת כל הנכסים האסטרטגיים הסוריים (גבולות, שדות הנפט ועוד) - בתמורה לעמידה איתנה של כוחות אל ג'ולאני נגד איראן ועיראק ומניעת כל ניסיון לחדש את המסדרון היבשתי של הברחות אמל"ח, פעילים וכסף ואת סוריה שוב לגשר יבשתי בין איראן לשלוחיה לחופי הים התיכון.
בעוד ישראל וירדן עוקבות בדריכות, והנטל הביטחוני עבר במידה רבה לכתפיהן, חיוני שישראל תמנף את המכנה המשותף הזה עם ירדן לכדי עשייה משותפת נגד אוייב משותף וככלי לחסום את הניסיונות הבלתי פוסקים של טורקיה וערב הסעודית למשוך את ירדן לגוש מדינות הסדר הישן, כמשקל נגד לישראל ולסדר האזורי החדש.
התרעות פיקוד העורף