לפי נתונים שהתקבלו מביזנס טיימס (The Business Time) לפני כשבועיים, בשנת 2025 חלה ירידה משמעותית בהיקפי הסחר בסחורות בין רוסיה לסין אחרי 5 שנים של עליות. בשנת 2025 עמד המסחר בין רוסיה לסין על כ-228.1 מיליארד דולר, וזה סימן ירידה משמעותית של כ-6.9% לעומת 2024 שהייתה שנת השיא כשהוא עמד על כ-244.8 מיליארד דולר.
הירידה בסחר נבעה מהירידה בביקוש הרוסי למכוניות סיניות וירידה בערך יבוא הנפט הגולמי הרוסי לסין. לפי הדיווח של רויטרס, הייצוא הסיני לרוסיה רשם ירידה חדה של כ-10%. הסיבה המרכזית לירידה היא, כאמור, הצניחה החדה בייצוא כלי רכב (ירידה של כ-46% בחלק מהמדדים), בעקבות שינויי מדיניות המסחר הפנימיים ברוסיה והידוקם של תקני בטיחות.
היא המשיכה לרכוש נפט, פחם וגז רוסיים ומכרה לה בחזרה מכוניות, מוצרי אלקטרוניקה, והמון סחורות. עכשיו סיו מצמצמת את הייבוא ברוסיה בגלל הלחצים האמריקאים ובגלל האתגרים הגיאפוליטיים אתם היא נאלצת להתמודד.
פרויקט גאווה נוסף שפוטין הראה למערב כניצחון גיאופוליטי הוא "סילה סיבירי II". זהו הפרויקט אישי והשאפתני מאוד של פוטין שהיה אמור לייצא את הגז הרוסי לסין דרך מונגוליה, והוא נמצא כעת במבוי סתום בגלל מחלוקות. מדובר בצינור גז בעל קיבולת של 50 מיליארד מטרים מעוקבים, שנועד לחבר את השדות המערביים של סיביר הרוסית עם השוק הסיני.
פוטין תמיד טען שצינור זה יהיה משתלם יותר לרוסיה בהשוואה למסחר עם אירופה שכמעט הופסק בלל המלחמה. הבעיה העיקרית היא המחיר: הסינים הבינו שבגלל הבידוד המדיני של רוסיה הם נשארו בין הלקוחות הבודדים של רוסיה ולכן הם מנהלים משא ומתן קשוח. הם מבינים שלרוסיה שקשה יותר להכתיב תנאים לאחר שהיא איבדה את השוק האירופי, והם מנצלים את זה לטובתם.
הם מנסים לנהל משא ומתן על המחיר הנמוך ביותר האפשרי, בהשוואה למחירים המקומיים ברוסיה ובהשוואה למחירי השוק. הסכמי בנייה רשמיים טרם נחתמו למרות שהם הוצגו כהישג גיאופוליטי בממדי ענק של קרמלין. במהלך הביקור האחרון, פוטין הגיע לבייג'ינג כדי להשתתף בטקס לציון 80 שנה לניצחון על יפן וסיום מלחמת העולם השנייה.
שתי גולות הכותרת היו המצעד הצבאי הענק בכיכר טיאננמן ב-3 בספטמבר 2025 ושנייה - חתימה על תזכיר כללי לבניית הצינור המדובר. במציאות, למרות שמבחינה טכנית הפרויקט מוכן לביצוע, הבנייה לא יוצאת לפועל.
מהתקשורת העולמית אנחנו מקבלים תמונה של חברות-נפש בין שני הנשיאים אך בתחילת 2024 סין לא היססה להטיל את המכסים על יבוא פחם ממדינות שאין לה הסכמי סחר חופשי איתן - מהלך שפגע ישירות ברוסיה. במטרה לחזק את חברות הכרייה המקומיות, סין החזירה את המכסים על ייבוא פחם ב-2024.
לאחר שהגדילה משמעותית את התפוקה הפנימית של פחם על מנת לפתור את המחסור בחומר גלם זה, הממשל ביקש למנוע תחרות מצד רוסיה שמייצאת פחם זול יותר. המשך ייצוא מרוסיה היה אמור לשחוק את רווחי היצרנים המקומיים ולכן הסינים צמצמו את הייבוא של הפחם הרוסי. הסינים היו אמורים להטיל מס גם על אינדונזיה ואוסטרליה, אך בניגוד לרוסיה, ספקיות גדולות אחרות כמו אינדונזיה ואוסטרליה פטורות מהמכסים הללו בזכות הסכמי סחר חופשי עם סין.
זה הפך את הפחם הרוסי ליקר יותר עבור הקונים הסינים ואת רוסיה כנפגעת המרכזית מהמהלך הזה. הפרופגנדה הרוסית הסתירה את העובדה שבנושא הפחם הרוסי הסינים אינם חברי נפש אלא מדובר בלא פחות מתקיעת סכין בגב של תעשיות הפחם הרוסיות.
התוצאה ארוכת טווח של המהלך הזה הייתה סגירת מכרות פיחם רוסיות ופיטורי עובדים. קיבלנו דיווחים על תשע חברות פחם בקוזבס שהפסיקו השנה את הכרייה. החברות השעו את פעילותן עקב המצב החמור בשוק הפחם, עקב סנקציות, ועקב ירידת מחירים וצמצום הביקוש מצד סין.
בנוסף, שנת 2025 סימנה את סיומה של "תקופת ירח הדבש" בין יצרניות הרכב הסיניות לשוק הרוסי, ומעבר למציאות של האטה. לאחר שבשנת 2024 סין שלטה על 70%–80% משוק המכוניות הרוסי, בשנת 2025 נרשמה ירידה דרמטית. ייצוא הרכבים הסינים לרוסיה צנח בכ-46%–59% במחצית הראשונה של 2025.
בשנת 2022, עם פרוץ המלחמה, רוסיה הייתה זקוקה לתמיכה הסינית והסינים, כאמור, זרקו לה גלגל הצלה. בשנת 2025 רוסיה הרגישה בטוח מספיק והיא העלתה משמעותית את אגרות המיחזור, מה שהפך את הרכבים הסיניים ליקרים הרבה יותר עבור הצרכן הרוסי. לאחר מספר שנים של צמיחה חסרת תקדים, מכירות הרכב הסיניות ברוסיה נעצרו, כאשר מוסקבה פעלה לחזק את תעשיית הרכב המקומית שלה.
בשנים האחרונות יצרניות רכב סיניות עשו צעדים משמעותיים ברוסיה, כאשר מותגים בינלאומיים עזבו את פעילותם בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה. בשנת 2024, רוסיה ייבאה יותר ממיליון כלי רכב מסין, מה שהעניק למותגים הסיניים נתח שוק של 63%, לעומת 7% בלבד, בשנת 2021.
בינואר 2025, הרשויות ברוסיה התערבו והעלו את "אגרות המיחזור", או תשלום חובה על סילוק מכוניות בעתיד ב-85% והדבר גרם למכוניות הסיניות להיות לא משתלמות עבור הקונה הרוסי. בנוסף, הקרמלין דורש מיצרניות סיניות לא רק למכור רכבים ברחבי רוסיה, אלא להקים מפעלים בתוך המדינה על מנת לקדם איזורים נידחים. היצרניות הסיניות לא נענו לדרישה הזו וכתוצאה מכך נתקלו בחסמים רגולטוריים.
הסינים מעוניינים לנצל את השווקים ואת מקורות האנרגיה הרוסיים והם לא מעוניינים להשקיע בכלכלה הרוסית. הדבר בא לידי ביטוי בשוק הרוסי, ובמהלך שנת 2025 נסגרו ברוסיה למעלה מ-600 אולמות תצוגה של מותגי מכוניות סיניים.
למרות שהקרמלין מתאר את הקשרים עם סין כשותפות אסטרטגית ללא גבולות וכברית אחים, הנתונים על הכלכלה הרוסית מראים שסינים רואים בפיהם את האינטרסים הלאומיים שלהם, לפני האינטרסים הרוסיים. הכלכלנית אלינה ריבקובה, עמיתת בכירה במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, טוענת, כי בפועל היחסים הם אסימטריים עד מאוד.
סין משמשת כיעד ייצוא הגדול ביותר של רוסיה לחומרי גלם, במיוחד נפט וגז, בעוד שרוסיה היא שוק יצוא קטן יחסית עבור סין. במהלך 2025, דווח כי מספר חברות נפט סיניות בבעלות המדינה צמצמו או עצרו את יבוא הנפט הגולמי הרוסי בתגובה להגברת הסנקציות האמריקאיות. הסינים מבינים היטב את המלכוד בו נמצא פוטין והם מנצלים את זה לטובתם.
התרעות פיקוד העורף