כשנשאל לשלומו השיב: "כמו שצפוי כאשר אתה שואל מישהו שחי במדינה הזאת איך הוא מרגיש, ודאי ההרגשה היא הרגשה איומה. חוסר ודאות. אנשים לא יודעים אם הם חוזרים הביתה אחרי שהם יוצאים מהבית כדי ללכת לעבודה ולהתפרנס. היריות קוטלות חיים. אני לא רוצה לומר שכל אלה שנחטפו מהעולם חפים מפשע, אבל לרוב כן, וזה הופך את העניין הזה לריטואל. אתה מדבר על 50, כבר אי אפשר לספור. נראה לי שחצינו את קו פרשת הבושה".
"חיים בין לוויות לתהלוכות"
לדבריו, זהו הנושא המרכזי שמעסיק את החברה הערבית. "זה רק על זה. אתמול שאלתי אחד מהעמיתים שלי מה מספר הקורבנות שהגענו אליו, כי זה עניין של דקה פה ודקה שם והמספרים משתנים לנגד עינינו. הוא אומר לי 49, מעיף מבט לשעון ואומר לי: עד עכשיו". במהלך השיחה צוין כי אתמול (שני) נוספו עוד שלושה קורבנות, וזוהיר השיב: "בדיוק".
בהתייחס לסיקור התקשורתי אמר: "אם יש משהו מרגיע, חלילה להשתמש במילה הזו בסיטואציה הזאת, זה העניין של תקשורת ישראלית שלא מרפה ומסקרת ומדברת ומזעזעת".
"זו מלחמת אזרחים"
כשנשאל האם מדובר במעין "מלחמת אזרחים", השיב: "אם כיוונת בדבריך לכך שמתחוללת מלחמת אזרחים - כן. לצערי הרב זו מלחמת אזרחים, כי הערבים קוטלים את עצמם בעצמם. זה הופך למשהו בלתי נתפס. מדינות ערב לצידנו אינן משטרים מאוד דמוקרטיים, והמספרים שם לא מגיעים לקרסוליים של המספרים של מדינת ישראל בכל הנוגע לרצח פנימי".
"ראש ממשלה שלא מגיע לנחם, מנותק מהמציאות"
על השאלה כיצד "שוברים שיאים" במספרי הרצח אמר: "חוסר מעש, חוסר רצון, מדיניות מכוונת, שר שמתנכל או מתנכר שזה לא עניינו, ראש ממשלה שלא מגנה, לא מגיע להשתתף בלוויות, שלא מגיע לנחם, מנותק מהמציאות, כאילו שהדברים האלה אינם מעניינו האישי של ראש הממשלה, שהוא ראש ממשלה של כולם. כך אמורים להיות הדברים".
לסיום התייחס לאווירה היומיומית ביישובים הערביים: "ככל שידם משגת של ההורים, הם ודאי מחפשים ודורשים מהילדים לא לצאת בשעות הערב. אבל תאר שאנחנו מדברים על יריות ביום, תחת השמש הקופחת. אני קורא למדינת ישראל לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות ולדבר על כך שזה עניין לאומי קיומי. אי אפשר עוד לשתוק. אתה נכנס דרך הדלת ובמקום לומר שלום, אתה שואל כמה נרצחו. שמעתם מה קרה באום אל־פחם? בטמרה? והשאלה - מי הבא בתור. זה הפחד האיום של כולם".
התרעות פיקוד העורף