על פי דיווח באתר החדשות הביטחוני "TurDef", אנקרה עשויה להגדיל את היקף הרכש המתוכנן מ-44 ל-56 מטוסי יורופייטר בסך הכל, כאשר 12 המטוסים הנוספים צפויים להגיע מעומאן. מאז חודש אוקטובר מנהלת טורקיה משא ומתן להעברת 24 מטוסי טייפון משומשים מקטאר ועומאן, שיעברו שדרוג מיוחד להתאמה למערכות התקשורת של ברית נאט"ו, בעוד ש-20 מטוסים נוספים וחדשים לגמרי ייוצרו בבריטניה.
ההתרחקות מוושינגטון נובעת מתחושה גוברת באנקרה כי לא ניתן עוד לסמוך על האמריקאים, שנוטים לתמחר עסקאות נשק עתידיות במחירים מופקעים מתוך הנחה שלטורקיה אין חלופות ממשיות. בנוסף, המתיחות הגוברת סביב המלחמה במזרח התיכון והתמיכה האמריקאית הבלתי מסויגת בישראל, דוחפות את הנשיא ארדואן לחפש שותפים חדשים. בנסיבות אלו, פנייתה של אנקרה לקונסורציום היורופייטר מהווה איתות מדיני ברור: חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני עם מדינות אירופה, כמשקל נגד לתלות ההיסטורית בוושינגטון.
ההצטיידות במטוסי היורופייטר אינה רק פתרון זמני עבור הטורקים. המטוסים המתקדמים יאפשרו לחיל האוויר להוציא סוף סוף משירות את מטוסי הפנטום, ולהעביר בהדרגה את צי ה-F-16 שברשותו לפרויקט שדרוג מקומי מקיף, המכונה פרויקט "אוזגור". כל זאת, בזמן שהתעשייה האווירית המקומית שוקדת במרץ על פיתוח מטוס הקרב החמקן הלאומי מהדור החמישי, Kaan, לצד מטוס האימון והתקיפה הקל "הורג'ט".
ברקע המהלך עומדת תפיסה אסטרטגית רחבה יותר באנקרה, שלפיה חיל האוויר הטורקי זקוק ליכולת ביניים איכותית עד להבשלת מטוס הקרב הלאומי מהדור החמישי. יורופייטר בגרסאות המתקדמות שלו, ובמיוחד דגמי Tranche 3A ו-Tranche 4, מעניק לטורקיה יכולות תקיפה אווירית ארוכת טווח, שילוב במערכי נאט"ו ומענה מתקדם לאיומים אזוריים - בעיקר בזירה הים־תיכונית והבלקנית.
בנוסף, תוכנית הקליטה כוללת מרכיב משמעותי של הכשרה והטמעה: טייסים ואנשי צוות קרקע טורקים יעברו הכשרה בבריטניה, כחלק מהעמקת שיתוף הפעולה עם לונדון. בתוך שלוש עד ארבע שנים, עם הגעה ל-56 מטוסים, תוכל טורקיה להעמיד מספר טייסות מלאות של יורופייטר - מהלך שיחזק משמעותית את כשירותה האווירית בתקופת המעבר שבין צי ה-F-16 המזדקן לבין כניסת מערכות מתקדמות מתוצרת מקומית.
התרעות פיקוד העורף