לפי הדיווח, סין טרם קיבלה החלטה סופית, ומנסה לאזן בין האינטרסים האסטרטגיים שלה לצד איראן לבין הסיכונים הכלכליים הכרוכים בהסלמה באזור.
ארצות הברית עוקבת בדריכות אחר ההתפתחויות, שכן מעורבות סינית עלולה להוסיף ממד חדש ומסוכן לסכסוך המתפשט.
מה שהחל כמהלך תגובתי איראני ממוקד התפתח בתוך שעות למערכה משולבת: הפעלת הזרוע הצפונית בלבנון, חיכוך בגבול המזרחי, איתותים מסלימים לעבר המפרץ הפרסי וירי טילים לראשונה גם לעבר בסיס בריטי וכוחות איטלקיים בקפריסין. זהו ניסיון מודע לייצר עומס אסטרטגי רב-חזיתי, לשחוק את מרחב ההרתעה הישראלי ולהעמיד את וושינגטון בפני דילמה מהותית – הרתעה מרחוק או העמקת המעורבות הישירה. מהלך שעלול לגרור לתוך הזירה גם את רוסיה וסין.
הסבב הנוכחי שונה מקודמיו בהיקפו ובהצהרות הכוונות של טהרן. הוא אינו מתנהל עוד רק לאורך קווי המגע, אלא סביב צירי האנרגיה והסחר של הכלכלה העולמית. בצמרת המשטר האיראני מתגבשת תפיסה מסוכנת – מעין היגיון של "מתאבד שיעי" – שלפיה אין עוד מה להפסיד ולכן ניתן ואף צריך להסלים.
נכונות לשלם מחיר כבד בזירה הפנימית והבינלאומית, ובלבד שיושג יעד-על אסטרטגי: ערעור הסדר האזורי, פגיעה ביציבות הגיאופוליטית והרחבת מעגלי הלחץ על יריביה. לכן כבר עתה ברור כי האיום חורג בהרבה מהחזית הצפונית. פגיעה במתקני נפט בסעודיה או שיבוש בנתיבי הסחר והאנרגיה דרך מיצר הורמוז או במרחב הימי של המפרץ אינם תרחיש עתידי – אלא מנוף גיאו-כלכלי מכוון.
השיבושים שכבר שכבר מתרחשים ומזניקים את מחירי הנפט והגז צפויים להרחיב את האינפלציה העולמית ולהכניס את הכלכלה הגלובלית לסחרור של אי-ודאות ותנודתיות. בכך מאותתת טהרן כי "מנופי הלחץ" שלה אינם צבאיים בלבד – אלא גם פיננסיים ואנרגטיים.
התוצאה היא מערכה רב-זירתית המאיימת להצית את המזרח התיכון כולו: לבנון כזירה פעילה, המפרץ כנקודת חיכוך, והמעצמות – ארצות הברית, סין ורוסיה – כגורמים שיידרשו לבחור צד או לתווך. ברגע שבו משטר פועל מתוך תחושת אובדן, נקמה ושנאה עמוקה, ללא בלמים פנימיים, הסיכון לחישוב מוטעה נוסק. והפעם, לא רק גבול הצפון עומד על הפרק, אלא יציבות האזור והכלכלה העולמית כולה.
התרעות פיקוד העורף