לצד זאת, הצליחה גרמניה במהלך שנות המלחמה לייצר את הטילים הבליסטיים הראשונים מסוג V-2 rocket, את הפצצות המעופפות V-1 flying bomb, וכן את הפצצות המונחות הראשונות Fritz X. בנוסף, פותחו גם המטוסים הסילוניים הראשונים - הישגים שהשפיעו עמוקות על התפתחות הלחימה המודרנית.
לידתם של טילי הקרקע-אוויר
אל רשימת הפיתוחים הזו הצטרפו גם טילי הקרקע-אוויר הראשונים, הידועים כיום כטילי SAM. בשנותיה האחרונות של המלחמה פיתחו הגרמנים את טיל ה-Wasserfall missile, שנחשב לאחד הדגמים הראשונים בתחום זה.
מאפייני הטיל והיכולות המבצעיות
למרות ניסיונות קודמים לפיתוח טילים נגד מטוסים, כמו Rheintochter missile, רובם לא עברו את שלבי התכנון והניסוי הראשוניים. לעומת זאת, פרויקט ה"ווסרפאל" התקדם משמעותית והגיע לשלבים מתקדמים.
הפיתוח החל בשנת 1943 והתבסס, בין היתר, על טכנולוגיות ששימשו לייצור טילי V-2. לפי התכנון, אורכו של הטיל עמד על כ-7.85 מטרים, משקלו כ-3,700 קילוגרמים והוא נשא ראש קרב במשקל כ-235 קילוגרמים של חומר נפץ.
הטיל צויד במנוע שאפשר לו להגיע למהירות של כ-770 מטר לשנייה, עם טווח פעולה של כ-24 קילומטרים. בנוסף, היה מסוגל לפגוע במטרות בגובה של בין 14 ל-20 קילומטרים - נתונים מרשימים לתקופתו.
ניסויים, שליטה מרחוק וסיום התוכנית
הדגמים הראשונים של הטיל הופיעו כבר במרץ 1943, ובפברואר 1944 נערכו הניסויים הראשונים. הטיל שוגר ממשטח ייעודי והוזן בדלק שונה מזה של טילי V-2, במטרה לשפר את יציבותו. עם ההמראה, היה הטיל מזנק במהירות לעבר המטרה.
במקביל, על הקרקע, עקב מפעיל באמצעות מכ"ם אחר תנועות מטוסי האויב וגם אחר מסלול הטיל עצמו, שסומן באמצעות גוף זוהר שאפשר זיהוי ויזואלי. באמצעות אותות רדיו והיגוי אווירודינמי, תוקן מסלול הטיל בזמן אמת כדי לכוונו לעבר המטרה. מערכת הפיצוץ התבססה על שתי אפשרויות: פיצוץ בקרבת המטוס או פגיעה ישירה שתגרום לפיצוץ עם המגע.
למרות ההתקדמות המשמעותית, פרויקט ה"ווסרפאל" לא הושלם. הקשיים בשליטה בטיל במהלך טיסתו, לצד המחסור במשאבים וביכולות תעשייתיות בגרמניה בשלהי המלחמה, הביאו לביטול התוכנית לפני שהגיעה לשלב מבצעי.
התרעות פיקוד העורף