"גם הסגנון גם והדברים עצמם מתפרשים באיראן פחות כעדות לעוצמתה של ארצות הברית, ויותר כביטוי לתחושת ייאוש ותסכול מצד הנשיא", אמר צימט. "אף מנהיג של מדינה, כשהוא רואה ציוצים מהסוג הזה, לא אומר: 'אם אלה הדברים, אני הולך להיכנע'. זה מחזק את התפיסה באיראן שהוא כל כך נואש שאפשר למשוך אותו עוד קצת כדי להביא להפסקת אש בתנאים משופרים".
הוא הזכיר את דברי השליח האמריקני בפברואר האחרון. "כולנו זוכרים את ההתבטאות של ויטקוף לפני המלחמה, שם הוא אמר שהנשיא טראמפ איננו מבין למה האיראנים לא נכנעים. המסקנה שלי היא שגם אם הוא מוקף במומחים כאלה ואחרים, הוא עדיין לא מבין עם מי יש לו עסק".
צימט ניסה לשרטט מהי העמדה האיראנית בכל משא ומתן אפשרי. "איראן רוצה לקבל שני סוגים של ערבויות: ערבויות ביטחוניות - התחייבות שהמלחמה לא תתחדש, לא אחרי 45 ימים וגם לא אחרי חודשיים או שלושה - וגם ערבויות כלכליות".
הוא פירט את כוונתו: "זה לא בהכרח חייב להיות קבלת פיצויים מארצות הברית, זה יכול להיות גם הקלה בסנקציות". לכן הוא העריך כי "אם הם לא יקבלו את זה אנחנו כנראה לפני הסלמה נוספת".
לא זאת ועוד, בעיניו של צימט האיראנים חוששים מאוד להשלכותיה של כניעה. "הם סבורים גם שאם הם ייכנעו לכל הדרישות האמריקניות, זה לא יבטיח שבעוד שבוע או שבועיים לא יעלו דרישות נוספות בתחום הגרעין או הטילים, ולכן עדיף להם לשלם את המחיר כרגע".
אם כך, האם אין למשטר באיראן נקודת שבירה? "יכול להיות שהם יישברו. פעמיים בעבר הם היו מוכנים לפשרה מרחיקת לכת: ב-1988 כשהם שתו את כוס התרעלה בסוף המלחמה עם עיראק, וב-2015 כשהם הלכו לתוכנית הגרעין", השיב.
עם זאת הוא הסתייג: "איראן לא ניצבה בפני איום קיומי והישרדותי. החשש הוא שאם הם מוותרים על הקלפים שנותרו ברשותם - השליטה בהורמוז, הטילים והגרעין, בתוך זמן קצר, המערב, ארצות הברית וישראל ינצלו את זה כדי להמשיך במערכה להביא להתמוטטותה הסופית של הרפובליקה האסלאמית".
התרעות פיקוד העורף