טראומת הרכש הבריטית: כרוניקה של כישלון ידוע מראש
בניתוח נוקב שפורסם בעיתון הבריטי "הטלגרף", נמתחת ביקורת קטלנית על המשך המעורבות של הממלכה בפרויקט פיתוח המטוס. על רקע משבר תקציבי עמוק במערכת הביטחון הבריטית והקיצוצים הממשלתיים הצפויים, נטען כי מיזם ה"טמפסט" הבינלאומי הוא בדיוק מסוג הפרויקטים המגלומניים שבריטניה חייבת לוותר עליהם. ההיסטוריה הצבאית, כך מזכירים בבריטניה בציניות כואבת, רצופה בפרויקטים משותפים שהפכו לקטסטרופה כלכלית.
ב"טלגרף" מזכירים את כישלונות העבר המהדהדים. מטוס ה"טורנדו", שפותח יחד עם איטליה וגרמניה, התגלה כמפציץ מוגבל מאוד שחלקים נרחבים מצי המטוסים שלו הפכו ללא שמישים או שהופלו בלחימה, והוגדר בחלק מהזמן כבדיחה. אחריו הגיע ה"טייפון" (בשמו האירופי "יורופייטר"), עוד מיזם רב-לאומי שסבל מעיכובים אדירים, חריגות תקציב קיצוניות, וניהול כושל.
ה"טייפון" נכנס לשרות מבצעי בבריטניה כשהוא בפיגור טכנולוגי של דור שלם לעומת ה-F-22 האמריקני, ובמשך שנים ארוכות מטוסי הקרב היקרים הללו שמשו כ"מלכות מוסך" – מטוסים מקורקעים שפורקו מהם חלפים, ללא יכולת אמיתית לבצע תקיפות קרקע.
העלויות, מדגישים בבריטניה, מדברות בעד עצמן: שעת טיסה של מטוס טייפון (דור רביעי) עולה כיום בין 45 ל-48 אלף ליש"ט, בעוד שעת טיסה של ה-F-35A החמקני (דור חמישי ומתקדם בהרבה) עולה הרבה פחות – בין 25 ל-31 אלף ליש"ט בלבד. המסקנה של המומחים הבריטים ברורה: שיתופי פעולה רב-לאומיים נוטים להיות אסון הנדסי ותקציבי, ואין סיבה להניח שהפעם התוצאה עם יפן תהיה שונה.
התקווה היפנית: מרוץ הישרדות מול האיום הסיני
היפנים הבהירו בפגישה כי פיתוח המטוס חייב להתקדם ב"מהירות חסרת תקדים" כדי לעמוד ביעד השאפתני של הצבתו המבצעית בשנת 2035. עבור טוקיו, לא מדובר רק בעניין כלכלי, אלא באסטרטגיה הישרדותית. יפן מתמודדת עם המרחב האווירי המאוים ביותר בעולם, כאשר מולה ניצב חיל אוויר סיני מתעצם שכבר מפעיל מטוסי חמקן ומפתח יכולות דור שישי, לצד איום טילים מתמיד ופרוע מצד צפון קוריאה, ונוכחות צבאית רוסית באזור.
עצמאות אווירית או קריסה כלכלית?
המטוס העתידי מהדור השישי אמור להחליף את מטוסי ה-F-2 היפניים, ולהעניק ליפן ריבונות תעשייתית מלאה במקום המשך תלות ברכש אמריקני מובהק. הציפייה היא לפלטפורמה מתקדמת שתכלול רשתות חכמות, מערכות אנרגיה מכוונת ויכולת הפעלת נחילי רחפנים בלתי מאוישים.
עם זאת, המתח בין שני הדיווחים מציף את האתגר העצום של מנהלי הפרויקט: הם צריכים לגשר בין הדרישה היפנית הנואשת ללוח זמנים קשוח ופיתוח טכנולוגי פורץ דרך, לבין החשש הבריטי המוצדק מעוד "פיל לבן" ומנפילה לבור תקציבי חסר תחתית. האם טכנולוגיות התכנון הדיגיטליות המודרניות שעליהן בונים היצרנים יצליחו לשבור את הסטטיסטיקה העגומה, או שהפרויקט השאפתני יתרסק מול המציאות הכלכלית והבירוקרטיה של בניית מטוס בשלוש מדינות שונות?
התרעות פיקוד העורף