קודם כול, הביטוי שלו: "הפיכת החושך לאור" הוא טרמינולוגיה "רוחנית" שנועדה לצבוע את המציאות בשחור ולבן. קונסטנטינופול לא הייתה חשוכה - היא הייתה מרכז הציוויליזציה הנוצרית המזרחית במשך אלף שנה. עבור התושבים שלה, היום הזה היה החושך המוחלט, קץ העולם שלהם. מעבר לזה, התעמולה הטורקית מנסה לייצר מצג שווא של קרב גבורה הירואי נגד מעצמת־על, כדי להעצים את הניצחון. במציאות, העות'מאנים לא כבשו אימפריה בשיאה אלא שלד מרושש.
לפי חוקי המלחמה של התקופה, עיר שסירבה להיכנע ונכבשה בכוח הופקרה לביזה מוחלטת. ברגע שהחומות נפרצו, החל טבח באזרחים ברחובות ובבתים. השיא היה בכנסיית הגיה סופיה, המרכז הרוחני של העיר, שם אלפי נשים, ילדים וזקנים נעלו את עצמם בתקווה לנס. העות'מאנים ניפצו את הדלתות, הפרקטיקה של הפרדת משפחות התחילה מיד, ובערך 30 אלף תושבים ששרדו את הלחימה נגררו בשלשלאות ונמכרו לעבדות בשווקים.
ומה לגבי ה"סובלנות חסרת התקדים"? כאן נמצא גרעין האמת שעבר את המניפולציה הכי גדולה. נכון שהסולטאן מהמט השני עצר את הביזה אחרי היום הראשון והנהיג בהמשך אוטונומיה דתית מסוימת ליהודים ונוצרים. אבל הוא לא עשה את זה כי הוא היה חסיד אומות העולם, אלא מתוך אינטרס אימפריאלי קר ומחושב. הוא היה צריך עיר מתפקדת, הוא היה צריך סוחרים, בעלי מלאכה וחקלאים שישלמו מיסים ויחזיקו את הכלכלה.
המיעוטים האלה חיו תחת מעמד של "ד'ימי" - נתינים מוגנים אבל נחותים לחלוטין מהמוסלמים. הם שילמו מס גולגולת מיוחד, חלו עליהם הגבלות לבוש ותנועה, ונאסר עליהם לשאת נשק. להציג ניהול אימפריאלי קר של אוכלוסייה כבושה כאילו מדובר באמנת זכויות האדם של האו"ם - זו דמגוגיה. כיבוש קונסטנטינופול היה אירוע אלים, כוחני ואימפריאליסטי, בדיוק כמו כל כיבוש אחר בהיסטוריה.
הניסיון להלביש עליו היום ערכים מודרניים של אור וצדק הוא לא יותר מתעמולה פוליטית זולה, שמנסה לשכתב את העבר כדי לשרת את שאיפות השלטון של ההווה. אז זהו ידידיי, כיבוש קונסטנטינופול היה ניצחון אימפריאליסטי אכזרי של ציוויליזציה מתרחבת על ציוויליזציה שוקעת. הוא אכן שינה את ההיסטוריה, אבל לא "הביא אור" - הוא הביא דם, עבדות ושינוי דמוגרפי ואזורי בכוח. מי שמנסה היום להפוך את זה ל"יום שמח של סובלנות" עוזר בשכתוב היסטורי לצרכים פוליטיים עכשוויים. ואנחנו כבר למדים ניסיון - כמה קל "להמציא" את ההיסטוריה מחדש.
התרעות פיקוד העורף