לפי הדיווחים, ההנהגה האיראנית אינה מתמקדת רק בתנאי ההסכם המתגבש, אלא גם בשאלה מה עשוי להתרחש לאחר תום תקופת ההפוגה האפשרית. מבחינתה, הסיכון המרכזי אינו נעוץ דווקא בחודשים הקרובים, אלא בשלב שלאחריהם.
במציאות כזו, כל הסלמה ביטחונית משמעותית במזרח התיכון עלולה ליצור לחצים כלכליים וביטחוניים בלתי רצויים עבור וושינגטון. עלייה במחירי הנפט, חשש מפגיעה ביציבות האזורית או מתיחות ביטחונית רחבה יותר – כל אלה אינם תרחישים שהממשל האמריקאי מעוניין להתמודד עמם בתקופה רגישה זו.
בטהראן מזהים היטב את הצורך האמריקאי בשקט זמני. אולם דווקא ההבנה הזאת היא שמגבירה את החשדנות. מבחינת האיראנים, אם טראמפ אכן זקוק כעת לרגיעה, ייתכן שהאינטרס שלו להשיג הסכם או הפוגה אינו נובע משינוי אסטרטגי ארוך טווח, אלא משיקול נקודתי הקשור לחודשים הקרובים בלבד.
החשש הזה אינו מוצג באיראן כאפשרות תאורטית בלבד. לפי המקורות, מדובר בתרחיש שנלקח ברצינות רבה בקרב מקבלי ההחלטות בטהראן. בשל כך, האיראנים מבקשים להבטיח כי כל הסכם לא יאפשר יצירת תנאים שיקלו על מהלך צבאי מהיר בעתיד.
גישה זו משקפת את עומק החשדנות כלפי וושינגטון. גם אם יושגו הבנות בטווח הקצר, האיראנים מבקשים לקבל ערבויות שיצמצמו ככל האפשר את הסיכוי לשינוי חד במדיניות האמריקאית לאחר חלוף התקופה הרגישה.
כך, מאחורי הדיונים על סנקציות, גרעין והסדרים מדיניים, ניצב מאבק עמוק יותר – מאבק על אמון. איראן חוששת כי הפוגה זמנית עשויה לשרת בראש ובראשונה את צרכיו המיידיים של טראמפ, בעוד שהיא עצמה תישאר חשופה לאפשרות של הסלמה מחודשת ברגע שהנסיבות הפוליטיות והכלכליות בארצות הברית ישתנו. השאלה האם ניתן יהיה לגשר על פער האמון הזה עשויה לקבוע לא רק את גורל המשא ומתן הנוכחי, אלא גם את כיוון ההתפתחויות באזור בחודשים הקרובים.
התרעות פיקוד העורף