במהלך הלחימה ניסו ארצות הברית וישראל להגביל את יכולתה של איראן לשגר טילים ארוכי טווח לעבר ישראל ומדינות נוספות במזרח התיכון, באמצעות פגיעה בכבישים המובילים לבסיסים ובפתחי מנהרות. התקיפות אכן קברו כניסות רבות תחת הריסות ופגעו בתשתיות הגישה, אך לפי מומחים, הן לא השמידו את מאגרי הטילים עצמם.
המאמצים האיראניים לפתוח את אתרי הטילים מחדש נעשו תוך סיכון משמעותי. במהלך הלחימה תקפו ארצות הברית וישראל גם את ציוד החפירה ששימש לפינוי ההריסות. למרות זאת, לפי תמונות הלוויין, איראן המשיכה בעבודות, ובכמה אתרים נראו כלי צמ"ה ומשאיות עפר מפנים הריסות וממלאים מכתשים.
המשמעות, לפי מומחים, היא שהמערכה הצבאית הצליחה להשיג הישגים טקטיים, אך לא בהכרח שינתה את מאזן הכוחות האסטרטגי. לייר אמר כי הצבא האמריקאי יודע לייצר הצלחות טקטיות, וחסימת כוח הטילים האיראני היא דוגמה לכך, אך ללא מטרות מלחמה ברורות ותפיסת ניצחון ריאלית, הצלחה כזו עלולה להפוך לכישלון אסטרטגי.
אלא שעל פי הערכות מודיעין אמריקאיות שצוטטו ב-CNN, איראן כבר החלה לשקם יכולות צבאיות מרכזיות, כולל ייצור כטב"מים, החלפת משגרים ושיקום יכולות ייצור טילים. גורם אמריקאי אמר לרשת כי האיראנים "עקפו את כל לוחות הזמנים" שהעריכה קהילת המודיעין בנוגע לקצב השיקום שלהם.
לצד זאת, התקיפות נגד מפעלי הטילים של איראן עלולות להתברר כזמניות בלבד. לפי הדיווח, חלק מהמתקנים שנפגעו בעבר כבר שוקמו, וגם לאחר התקיפות הרחבות האחרונות קיים חשש כי טהרן תצליח לבנות מחדש את יכולות הייצור שלה מהר מהצפוי. הפער הזה, בין עלות התקיפות לבין פשטות השיקום, ממחיש את הקושי של מהלך צבאי נגד מערך הטילים האיראני. כפי שסיכם קדישב: "צריך להשתמש בנשק מתוחכם ויקר מאוד כדי לגרום נזק כזה, אבל ההתאוששות היא בטכנולוגיה נמוכה מאוד - זה פשוט דחפורים".
התרעות פיקוד העורף